תמיד אמרו לי שאני לא יודעת לבחור לעצמי חברים. אבל החלק הגרוע הוא כנראה החברות.
כולן בוגדות ומגעילות כאלה. ובכלל, בנות זה נורא. הן צבועות בכלכך הרבה מובנים.
איכשהו קרה שפתאום איבדתי את רוב הבנות שהחשבתי לחברות בשנים האחרונות.
בעצם, גם את כל החברים, אבל זה כבר מפגר יותר ופחות מפריע לי.
אבל הבנות.
פשוט המצב הקיים היום הוא שכל אחת הפכה בדיוק למה שהיא אמרה פעם שהיא שונאת.
וזה מדהים! כי פעם אם היו אומרים לי שזה הכי עצוב ונפוץ שאדם הופך למה שהוא תמיד אמר שהוא לעולם לא יהיה
הייתי צוחקת לאנשים בפרצוף.
איך זה הגיוני שמישהו יהפוך לדבר שהכי דוחה אותו בעולם?!
אבל הרי זה כאן, עומד לנגד עיניי.
וכדי שאני לא אגיד שזה סתם פוקס, זה לא משהו חד פעמי...
אני מנסה לדמיין לעצמי את עצמי הופכת לאוסף של כל התכונות שאני שונאת באנשים אחרים:
אוהבת מזרחית, מתלבשת חשוף וזנותי, עושה מלא רעש ובלאגן, לא מכבדת אף אחד מסביבי וכו'...
זה לא נראה לי כמשהו אפשרי...
כי זאת אני ואני לא אוהבת את זה ואני לעולם לא אהיה כזאת!
אז איך זה הגיוני שכל מי שאמרה לי את את המשפט הזה אי פעם הפכה לבדיוק.... "כזאת"...?
אולי לא נכון להכליל את כולן כאן כי כל מקרה לגופו וזה.
כל אחת מהן הייתה כלכך מיוחדת כשהכרתי אותה לראשונה.
לכל אחת התחברתי מסיבה אחרת ובכל אחת היו את הפלוסים והמינוסים שלמדתי להסתדר איתם.
אבל היום כל אחת מהן כלכך שונה מהבחורה שהכרתי פעם.
כל אחת פשוט הפכה למה שהיא הייתה אומרת פעם שהיא הכי שונאת והיא לעולם לא תהיה.
אני לא אפרט כי אפשר ליצור מזה ספר שפשוט יראה את הצביעות והדו-פרצופיות של אנשים
אבל אני ממש לא אכחיש שזה אחד הדברים שהכי מעציבים אותי בעולם.
וככה איבדתי המון אנשים חשובים במהלך החיים למען האמת.
אני מניחה שכל אחד מאיתנו באמת לא יודע מה יהיה איתו.
ושהדבר הכי עצוב בעולם הוא באמת כשאדם הופך למה שהוא תמיד אמר שהוא לעולם לא יהיה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: