בימים האחרונים אני נוטה להתנתק מהמציאות. אני מוצאת את עצמי פעמים רבות פשוט מאבדת ריכוז ושטה עם המחשבות שלי למקומות רחוקים. פתאום אני לא שמה לב איפה אני ולא שומעת שום דבר ואף אחד מסביבי. אני בתוך הבועה שלי. מתעמקת במחשבות. בוהה בנקודה מרוחקת. לא מודעת למה שקורה מסביב. פשוט נמצאת עם עצמי. עם המחשבות שלי. בלי אף אחד שיפריע לי.
זה מעולה לי. כי זה נותן לי קצת שקט. קצת מנוחה. עם כל הרעש מסביב, אני באמת צריכה את זה. מרחב נשימה. מקום שמח משלי.
אבל כשזה מתחיל לקרות בתדירות מטורפת בלי שאני אשים לב בכלל זה כבר מלחיץ קצת.
אולי אני יורדת מהפסים.