Cupcake's stuff

כנראה בשלב מסויים בחרתי לכבות אותו, לנתק, להקפיא.

כל פעם שאני עומדת קרוב מידי לרגשות שלי, אני מקפידה לקחת צעד אחורה.

כנראה בגלל זה התרחקתי מכל אדם שמסוגל להוציא ממני כל רגש שהוא.

רק העיניים שלו עדיין מצליחות להמיס אותי

רק איתן אני מרשה לי להיות עצמי

לצחוק באמת, לאהוב, לבכות

אבל כשהן אינן, גם כל רגש בעולם איננו.

רגש זו חולשה. אדם רגיש הוא אדם חלש. אדם שמביע רגשות הוא אדם חלש.

אולי הצורך בלשכנע את עצמי שאני חזקה משחשבתי הוא הגורם לכל זה.

לא יודעת.

באמת שבחיים לא חשבתי שאני יכולה להיות כזאת. אני עצלנית בקטע מדהים. זה לא ניגודים?

ופתאום אני מוצאת את עצמי מוצפת בעבודה ובלחץ, כל הזמן, גם כשאני בחופש.
עובדת נון-סטופ, ומרוצה רק כשמשהו נעשה כמו שצריך.

ניזונה מפידבקים, באמת, לכל השאר פשוט אין זמן. 

לחוצה לחוצה לחוצה

ונהנית מזה? יכול להיות?

או שסתם השתגעתי.

וולקאם טו 2015.