אולי זו הדעה הכי לא פופולרית להביע בקול ובגאווה בימינו אבל אני באמת מאמינה שהפסקת אש הייתה הצעד הנכון ביותר מבחינת המדינה שלנו.
אמנם נכון שזה נראה כאילו נכנענו ובאיזשהו מקום זה כן מראה על תבוסתנות, אבל תחשבו על זה רגע.
אם לא היו מכריזים על הפסקת אש צהל כבר היה נכנס לעזה קרקעית. תחשבו שהיינו מדברים כבר כעבור שעות תמימות על כמה עשרות הרוגים, שלא לספור בכלל את הפצועים. אולי זה נראה לכם כמשהו חשוב, "זה בשביל שלום בעתיד" אבל אנחנו מדברים פה על חיים של אנשים. אולי אצל הערבים כשמישהו מת אז כולם חוגגים את זה שהוא שאהיד גיבור, אבל אצלנו, לא משנה כמה הוא יוצא גיבור, אף אחד לא באמת שמח. נכון, גאים בכל חייל שמוכן למות למען הארץ ושלום עתידי, אבל מאחורה נשארת משפחה עם חור עצום.
אתם מתבכיינים שמסכנים המילואימניקים האלה שהפסידו שבוע מהחיים שלהם בלי להיכנס לעזה אפילו אבל תחשבו על זה רגע, עדיף ששבוע הם יהיו רחוקים מהמשפחה בלי לעשות כלום ויפסידו שבוע מהחיים מאשר שיכנסו לשם ויפסידו ברגע אחד את כל החיים שלהם.
ואולי אתם בטוחים במיליוני אחוזים שאם הייתה כניסה קרקעית אז זה היה הפתח האולטימטיבי לשלום - אבל אל תהיו מפגרים!
אנשים, תראו, כרגע, רוב העולם תומך בישראל. זה הרבה יותר מהתמיכה שישראל זוכה לה בדרך כלל במהלך מבצעים כאלה. זה מעמיד אותנו בעמדת כוח מסויימת מול החמאס כי מבחינת העולם כרגע, אנחנו הקורבנות ורק הגנו על עצמנו.
בואו נדמיין מצב שצהל כן היה נכנס לעזה קרקעית. עזבו את כל הפצועים וההרוגים שהיו מצידנו - גם בעזה עצמה היו לא מעט נפגעים. האם זה מה שמפריע לי? למען האמת, לא ממש. מפריע לי שתוך יומיים כל העולם היה מתהפך עלינו. תוך שנייה היינו הופכים מקורבנות לתוקפים ורוצחים בדם קר. תחשבו שהיינו צריכים לסגת משם תוך רגע, והמצב הסופי לא באמת היה שונה בהרבה מהמצב שבו חתמנו על הפסקת האש אתמול, חוץ מעוד כמה עשרות חיילים פצועים מצידנו.
ובכלל, תשמעו, בינינו, מה שרואים משם לא רואים מכאן.
זה שסיימתם את בית הספר היסודי בהצטיינות ויש לכם עדכוני חדשות 24/7 מול הפרצוף לא הופך אתכם למומחים מדיניים.
אתם לא באמת יודעים כל מה שהולך שם, ולא, זה שאתם רואים חדשות כל היום לא ישנה את זה.
לא משנה כמה התקשורת שלנו נדחפת, יש המון דברים שאף פעם לא ייתנו לאזרח הפשוט מהשורה לגלות.
יש שיקולים שאולי לא נראים לנו נכונים אבל בגלל זה הם שם, מתדיינים וחותמים על הסכמי הפסקת אש, ואנחנו כאן, מול המחשב או הטלוויזיה, מתלוננים על ההחלטות שלהם.
אז תעשו לי טובה.
בפייסבוק כל אחד יכול להיות חכם גדול ולצרוח "בחרת ביבי - קיבלת זיבי" ולהתלונן על חוסר התועלת של כל המבצע הזה.
אבל בואו נחשוב על זה רגע, אולי הפסקת האש הזו לא הייתה כזה צעד מטומטם אחרי הכל.
כי בסופו של דבר, זה צבא הגנה לישראל. לא צבא התקפה.
ואת, כן את עם החבר הקרבי שישב שבוע על הגבול ובסוף לא נכנס בכלל, את שקיללת אתמול בפייסבוק ת'אמאמאמאאשל ביבי בגלל שכביכול *סתם* מלא זמן את לא רואה את החבר שלך, אז את, תנשמי, טוב?
אני בטוחה שאם החבר שלך היה נכנס ומת שם העובדה שהוא גיבור הייתה הדבר האחרון שיעניין אותך.
נ"ב
תגובות יתקבלו בברכה. אני בעד עימותים פוליטיים ומתורבתים. אבל אם תקללו, סתם חבל, אני אפילו לא אקרא (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: