טוב, הם לא באמת שלי. אבל הם כן, במובן מסויים.
רק היום הבנתי כמה נקשרתי אליהם.
לא ראיתי אותם מיום ראשון והרגשתי כל הזמן הזה שמשהו חסר לי.
היום בדרך לגן הייתי ממש שבוזה.
אחרי שבוע חופש, להתעורר ב6 וללכת לעבוד זה לא הכי כיף שיש.
אבל כשבאתי לגן הם חייכו אליי וחיבקו אותי.
הם ביקשו שאני אבטיח להם שאני אבוא שוב.
הם רצו לשחק איתי ולשבת לידי ולרקוד איתי ולהיות רק איתי.
פתאום את בכלל לא זוכרת שבקושי ישנת ושאת צריכה לאכול ולשתות מידי פעם.
כל מה שאת רוצה זה להיות איתם, לחייך אליהם,
לבהות בחיוכים היפים שלהם ולשמוע את הצחוק שלהם!
באמת שאף פעם לא ידעתי כמה מהר אני אתאהב בהם.
לא שיערתי בכלל שהילדים האלה יהפכו מבחינתי לילדים שלי ♥
סתם שתדעו, אי אפשר לסיים את זה כשאתם כלכך בטוחים שהכל דבש...
אני מחליפה טיטולים מלאי חרא ופיפי בשפע, אני שומעת ילדים בוכים,
אני צריכה לכעוס על ילדים שלא מתנהגים יפה ואפילו להעניש.
אבל אני אוהבת אותם מכל הלב וזה גורם לכל שאר הצרות פשוט להתגמד ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: