את הפוסט שלי היום אני מקדישה לה.
היא לא יודעת שאני מתכננת כבר המון זמן להקדיש לה פוסט והיא גם לא תדע שהוא עליה עד שהיא תקרא אותו.
אני לא אגיד מי היא, אני פשוט מקווה שהיא תקרא ותבין.
הבחורה שברצוני להקדיש לה את הפוסט הזה היא מישהי ממש מדהימה ומיוחדת שאני מכירה בערך שנתיים.
באופן כללי, היא משתדלת תמיד לא לבלוט יותר מידי אבל איכשהו, היא משכה את תשומת הלב שלי מהפעם הראשונה שראיתי אותה.
לדבר איתה לא יוצא לי הרבה כי היא תמיד מוקפת בחברות הטובות שלה.
היא באמת בנאדם מדהים. ממש! אבל היא לא מעריכה את עצמה בכלל.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לתפוס אותה לשיחת נפש טובה כזאת ולדבר איתה על כל מה שאני חושבת עליה (רק דברים טובים!!)
אבל, כמו שאמרתי, היא תמיד עם החברות. וגם בפייסבוק שלה הן קוראות. ובבלוג שלה זה פתוח מידי לעולם.
אז בבלוג שלי.
אני רוצה שהיא תדע שאני חושבת שהיא באמת בחורה מדהימה.
היא שווה כלכך הרבה לדעתי.
לפני כמה זמן שאלתי אותה איך הלך לה באיזה משהו. היא ענתה שלא וואו.
אמרתי לה שציפיתי ממנה ליותר. היא אמרה שאם הייתי מכירה אותה באמת - לא הייתי מצפה לכלום.
ברגע הזה התחשק לי לסתור לה.
אתם לא מבינים איזה אדם חזק היא!
יש לה תמיד דעה. בכל נושא. גם אם היא לא אומרת אותה בקול.
כל הזמן יש לה סערה בראש. רואים את זה על הפנים שלה.
היא עוברת המון דברים לא קלים; הלימודים, המשפחה, החברים. קשה לה.
אבל איכשהו, היא אחת הבנות הכי חייכניות ומפזרות-אושר שאני מכירה בעולם.
היא מתלוננת המון, כן. אבל היא באמת יודעת להעריך. ולכתוב. ולדבר.
אבל היא לא מודעת לכל הדברים האלה.
היא בוחרת להסתכל על עצמה רק ברגעים הפחות מוצלחים. הכשלונות לכאורה.
בוחרת לזכור את הרגעים שבהם לא היה לה אומץ לדבר.
בוחרת לזכור את הרגעים שבהם היה לה קשה. שלא היה לה טוב. שהיא ויתרה.
והיא לא רואה את כל הרגעים שהיא מתקדמת ומשתפרת.
היא פשוט לא מעריכה את עצמה.
וזה כלכך חבל לי!
כי אני באמת מאמינה שהיא יכולה להצליח בכל דבר שהיא תבחר.
יש לה ראש ויש לה כוח לשבת ולהתמיד ולהשקיע.
והיא פשוט בוחרת להתעלם.
אז הנה, כאן, כתבתי לך, ואת יודעת מי את, בערך חצי מכל מה שיש לי עוד להגיד לך.
אני מאמינה בך! באמת! אני לא אומרת סתם.
ואני רוצה שגם את תאמיני בעצמך.
כי את יכולה.
וזה לא מתוך התנשאות - אם את צריכה משהו - אני באמת פה בשבילך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
