אתמול הייתי בגינה בחוץ עם החברים שלי ב"כנפיים" (עוד יבוא על זה פוסט בהמשך). פתאום התחיל לרדת גשם אבל במקום לברוח פנימה החלטנו להישאר ולהירטב.שיהיה מה שיהיה.
היה דיון די מרתק ומעניין לקראת יום הכיפור שבא עלינו ביום ראשון הקרוב. אני אף פעם לא מחבב את החג הזה מכיוון שהוא לא חג אלא שבתון שבה כל ישראל עושהה מחשבות. הסיבה שאני לא אוהב את היום הזה הוא שכל מי שצם ועושה חשבון נפש ימשיך לעשות מעשים בשביל השנה הבאה. כלומר: אדם שרצח מישהו ימשיך לרצוח גם בשנה הבאה בלי קשר לחרטה שהוא לדעתי לא רגש לגטימי וקיים אלא מילה שמחפשים בני האדם כדי להצדיק מעשים כמו שקרים, אונס, וכן הלאה.
הילדים תמימים הרבה יותר- הם יודעים לשקר וזהו. המבוגרים לעומתם לא יודעים לשקר אלא עוברים לדברים שהם בגידות שקרים לבנים והרבה חוסר אמון בין המבוגרים. אין זה מפתיע שאחוז המתגרשים הוא גבוה במיוחד כי אין תקשורת בין המבוגרים אלא רק אם זה להוציא קללות ולקלל חזרה. או לזיין ולמצוץ. הפה כבר לא משמש כלי לתקשורת אלא רק ליחסי מין ותו לא. לכן- הדיבורים מיותרים- לא רק במיטה.
כל שנה כשמגיע חודש תשרי אני מחכה שלאוהים יתחיל לבכות. הפוסט של ידידי היקר "אניייייייייי" שאני קורא אצלו כבר כמה חודשים הזכיר לי שאני מחכה לאלוהים כדי שיבכה על בני ישראל החואים והפושעים ומחייך לעצמי עם כל פעם ששר כזה או אחר מורשע במשפט על מעשים שהשתיקה יפה להם. היום אין כבר סיפוק בדיבורים אלא רק כשמגיעים לסיפוק מיני ואז הופכים לאנשים קרים ולא סימפטיים במיוחד- עד לפעם הבאה שבה תתעורר התיאבון המיני שוב ואז הפה ייכנס שוב לפעולה וכן הלאה. מחזור שכזה שאי אפשר להיפטר ממנו.
טענה אחרת שיש לי כלפי החג הזה הוא ניסיון נואש של אחרוני הדתיים/דוסים להכניס אותנו חזרה לעולם הקדמון והפרהיסטורי בהם הם חיים ללא טלוויזיה וללא מחשב. זה כבר עניין של טעם של אדם אם הוא בוחר לא לשמור שבת או לאכול חלב אחרי בשר. זה כבר בחירתו של האדם אם אכפת לו מהיהדות שהולכת וגוועת או שברצונו לשמור אותה.
הדבר היחיד שמזכיר לי שאני יהודי הוא דווקא חגים אחרים. לא יום כיפור. נאמר שאני מאוד מחובר לנושא השואה ואני מאוד רגיש בכל מה שקשור לטבח האיום והנורא שהתבצע בשואה. אבל במלחמה האחרונה שהייתה כבר הייתי אדיש. זאת למה- היהודים לא לומדים לקח בכלל אלא ממשיכים להוביל את עצמם לפח חדש של אויבים חדשים. או שמא אלו אויבים ישנים שפשוט נעשים מתוחכמים עם הזמן. קשה לומר- הזמן יגיד.
ועם זאת, הגשם הוא מתנה לצמחים ולמדינה. יהיה השנה חורף גשום וקריר מתמיד. כנראה סימן שאלוהים מתחיל לבכות על חטאינו ועוד יבכה עד שכולנו נלמד לקח. לא סתם הוא הועיד את המדינה הזו לארץ שלנו ולא סתם החליט לקחת אחריות עלינו.
שיהיה המשך שבוע טוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
