אני מסתכלת בעצמי במראה. אני רואה את העיניים הכחולות שמאז ומתמיד אהבתי יותר מכל דבר אחר בגוף. אח"כ יורדת לאף הסולד שאני שוקלת לעשות בו ניתוח כי אני לא אוהבת אותו. ואז השפתיים העסיסיות שלי. השיניים שאני מטפחת כל כך הרבה ומקפידה לצחצח שיניים. אני חושבת שאני הפרפקציוניסטית היחידה שאוהבת לצחצח שיניים לפחות 5 פעמים ביום. כן. פראיירית, לא?
ואז אני יורדת על החזה שלי. לא מבינה למה זה לא גודל לציצי מינימום של שחקנית פורנו ועדיין קטן. לא מבינה למה אני לא נגיד פמלה אנדרסון מינימום. חושבת שהציצים שלי לא מספיק גדולות. ואני רוצה אותן גדולות. כמו שבנים רוצים את הזין שלהם גדול. אתם יודעים- יש מיתוס כזה- ככל שהזין גדול זה יותר טוב. אני לא יודעת עד כמה זה נכון כי עוד לא זיינתי אבל בעצם..
ואז היד שלי מעבירה את עצמה מעצמה אל הפטמה. היא זוקרת- כמה לא מפתיע. אני מחייכת לעצמי ומשחקת עם הפטמה של עצמי. ככה. המראה מחזירה לי חיוך של עצמי. אני חושבת שהמראה אוהבת אותי. אני מסתכלת על הבטן שלי. שטוחה ועם הטבור במרכז. מעניין למה זה איבר כל כך חשוב בגלל שאין לו ממש תפקיד חוץ מלהחזיק אותי בתוך הבטן של האמא שלי. אני מעבירה אצבע על הטבור. זה לא עושה שום דבר אבל עדיין נעים. אני מסתכלת למטה. רק אתמול גילחתי ברגליים ובמפשעה. זה טיפשי אבל אני אוהבת להיות חלקה כמו שחקנית פורנו.
ואולי האובססיה שלי לשחקניות פורנו ולפורנו בכלל זה בגלל שאני רוצה למצוא חן בעיניי הבנים. אבל לא יודעת. אני מעבירה אצבע קלה על הדגדגן. חשה ריגוש קל אבל יודעת שזה לא אותו הדבר. אפילו ויברטור לא עושה את זה. אבל מאידך- עוד לא ניסיתי זין בלייב אז אין לי דרך לדעת.
אני מביטה בעצמי. אני בת 15 עוד בדיוק שעה. מזל טוב לעצמי.
***
שיהיה ליל סדר נסבל. אני מקווה שהוא יהיה נסבל. זה סתם קטע כזה שהתחשק לכתוב. אין לו ממש מטרה. אבל אני אפתח אותו לסיפור ואז נראה. אולי לא.