היה טעים. היה אחלה. נעבור למאמר שכתבתי בשביל דיון במכינת כנפיים אבל היא יכולה לשמש גם חומר מחשבה.

תוהים מתי היה לכם זמן בין לשלוח את הילדים לגן, להחניף בכמויות שלא היו מביישים את ראש הממשלה לבוס שלכם, לתמרן בין ימי הורים משעממים לבין החוגים המרובים מדי של ילדיכם, להכריח אותם לאכול משהו (בעידן האנורקסיה והבולימיה- אי אפשר לדעת מה יהיה הלהיט הבא) ועוד שיישאר זמן לקרוא "החטא ועונשו". בעצם- הארי פוטר יותר קליל. למה לבזבז זמן על רומן רוסי.

כל המתואר לעיל הוא מצב של עצמאות מלאה. כידוע לכל, עצמאות ניתנה לכל אדם באשר הוא כאשר הוא מגיע לגיל הבגרות, מוכן ובשל, לאחר כל התקפי גיל ההתבגרויות (מחשבות מלוכלכות, חרמונים, וביקורי פצעונים חביבים על הפרצוף- אצל הבנים. מחזור וכדומה אצל הבנות) כל אדם המכבד את עצמו מתחיל לבנות את עצמו כבר מהילדות- עת מצץ אצבע ולמד לזחול כמו נחשים ערמומיים ובכך להיעלם מעיני האמהות המבוהלות. שנאמר- עצמאות מתחילה מתי שמתחילים לפשוע. או שלא.

לכבוד יום העצמאות המבורך והמיוחל של המדינה שלנו- צעירה וקטנטנה אך מפוצצת ברובה בצאצאים של כל הנ"ל- להלן סוגי העצמאות הקיימים.

עצמאות כלכלית

הילד סופר 10 אגורות. ועוד 10. ועוד 10, וכן הלאה. עד שהוא מכריז- "שקל!" ופניו זורחים באושר לנוכח הבשורה כי הוא זכאי לקבל מסטיק ועתיד לבזבז את השקל על מסטיק חסר תועלת העתיד להיזרק לפח (או לחלופין- לשמש כלי רצח מדוקדק לזבוב שממילא חייו קצרים יותר משידור חוזר של "עובדה").

הצעיר סופר 100 ועוד 100 ועוד 100 עד שיגיע ל900 שקלים ואז יכריז באושר ובעושר- "יש לי סוני פליסטיישן 3!" (או בעצם- חבילה מכוונת היטב להתאבדות חברתית שסופה היא לנוון את המוח. מה שהסמים לא עושים- הפלייסטיישן יעשה)

מבוגר יספור 1000 ועוד 1000 ועוד 1000 עד שיזרח פניו באושר- "אני יכול לקנות לילד שלי עתיד!" אבל בעצם הוא יהיה מרושש כי הילד לקח שקל והנער לקח 100. ואם זה שלושה או ארבעה ילדים הסיפור עוד יותר מרגיז כי מה המטרה בלהשתכר סכום זעום ואז לגלות שהילד דורש מאה וארבעים שקלים בשביל טיול של יום אחד שיכלול שוקו לחמנייה וסיור באתר עתיק ומשעמם להחריד.  או לחלופין- לגלות שביה"ס החליט לקנוס את הילד בגין שחיתות. או- אם נהיה קיצוניים- המנהל הוא בשארה. אוי ואבויה לצרתה בשעתה.

עצמאות פיזית

"יוסי" יורה האם בחביבות. "התשלה עבורי את הקופסא מלמעלה ותהיה ילד טוב?" יורה את ההפתעה המרירה בתוך מילת החיבה "יוסי". הילד האומלל נאלץ לעזור לאמו המסכנה שאינה בקו הבריאות. או לחלופין- דמיין תמונה משפחתית בה האם מבשלת ועוזרת לילדה לפתור מה זה 1-1 (תשובה- 0! מי גאון של אמא?) בו בזמנית שהאבא חוכך בדעתו מה לראות בטלוויזיה והבן חוכך בדעתו את המזימה השטנית בה יגזול מהוריו מנת כסף גדולה על מנת לצאת לבילוי ליל שישי באוטו. כן. אוטו. אותו כלי יקר מדי הנוהגת להפריז במהירות ולהביא למוות. או ליעד הנכון- במידה והיה להם מזל.

לעומת זאת, הנכה המוגבל ייאלץ לבהות בזעם בקופסת השוקו המתוקה הממתינה בקצה השיש ובקומקום ולחכות עד שמישהו אחר יעשה את זה בשבילו. אך אל תדאגו לנכה הזה- הוא מאוחר יותר יהיה אלוף הארץ בשחייה למרחקים. (נו, דולפין דוחף לו את הרגליים מתחת למים...)

עצמאות רגשית

"אמא. אני שונאת אותך כי לא סיפרת לי שאני תוצר של אונס. לכי מפה!" צורחת יעל בר זוהר בדרמטיות רבה בעודה מדדה את שדייה וגורמת לסצינה דרמטית במיוחד של "עלובי החיים- גירסה 2000" להיראות כמו מסיבה סיליקון. האם בסצינה (גילה אלמגור, אולי) תבכה ותפצה בבכי ותגיד "אני יודעת שהייתי זונה. כן. אני יודעת" ותאשים את עצמה. כן. כושר מבריק להפיץ רגשות רבה. או שבעצם- את זה אפשר למצוא מדי פרק בדיאולוג עמוק של "השיר שלנו". "הוא זרק אותי." תמרמר הנינט המלכותית. כולם בתגובה- "כן, הא?" ואז כולם יפרסמו את השוקו של קרלו. כי קר לו. הבנתם?

אבל מצד שני, אפשר להגיע לבגרות רגשית גם במהלך החלטות הרות גורל כמו למשל האם לעשות את זה או לא. (את הצבא. לא מה שאתם חושבים). או האם אנחנו מוכנים להביא ילדים (אל תעשו את זה. בל יבוזבז כספכם שחסכתם לשווא). אבל אם נגיד את האמת- כל מה שנוגע לעצמאות רגשית נובע כבר מגיל ההתבגרות בו מתלבטים כיצד לנהוג בחברת המין השני. כשצולחים את השלב הזה- מגיע השלב שבו הצבא מרטש ורוצח את כל הרגשות שלנו במראות קשים של מתים במלחמה. או לחלופין- את זה הילדים כבר יעשו מאוחר יותר.

עצמאות שכלית.

אז אם שרדתם את כל המאמר הארוך הזה תישארו עוד קצת. יש עוד סוג עצמאות שאפשר לדבר עליו. לא. להזיז את האצבע לא קשורה לשכל. זה סה"כ העצבים שלכם שולחים אותות מהמוח לאצבע. אני מדבר על זה שאתם נותנים לילד פאזל ונותנים לו לשבור את הראש בניסיון להרכיב את הפאזל חזרה. זה קצת כמו שבכל פעם שהכלב עושה צרכים בחצר אתם אומרים לו כל הכבוד והכלב מקשר את זה ביחד עם החוויה של הצרכים בחוץ וכתוצאה מכך מקבל חיזוק חיובי ומבין לאט לאט ובזהירות שמפגר- הוא לא יהיה.

אבל מה- משחק שחמט יכול לגרום למוח שלכם לעבוד יופי. גם זה יופי של ספורט.. גם משחק הדמקה עשוי לסייע בפיתוח המחשבה. אולם, זה לא עוזר במציאות היומיומית. אלא אם זה שאתם יודעים לחבר 1+1= 2 שקלים בשביל לקנות בסופרמרקט את המגזין האהוב עליכם.

ובאופן כללי- עצמאות יכולה לבוא בהרבה מובנים אבל בהבדל אחד ויחיד- אף אחד לא רוכש אותה בעבודה קלה. רק בעבודה קשה ניתן לרכוש את השכל, הכוח הגופני, ואת המשמעת העצמית בה נתונים האנשים שיודעים עצמאות מהי. ורק נותר דבר אחד להגיד- בהצלחה בשרידת החיים האכזריים.

כמובן שאתם מוזמנים לנתח או להגיב על מה שנכתב במאמר הזה. דרך אגב- לא שכחתי- פוסט הנטאי יהיה בקרוב. גם זה בתוכניות~_~.