....האש ליחכה ברעבתנות רבה את מה שנשאר מן עץ האלון העתיק שהיה פעם ספרייה עתיקה. היא מטפסת למעלה למעלה, מפזרת עשן ומחניקה כל אחד בדרכה אל המטרה- לשלוט על השמים. מצחקקת ומגחכת כמו מטורפת מלחכת כל דבר שאפשר לשרוף ולדרוס ברגלה המאויישת הענקית וברעבתנות רבה. לא יודעת שובע. לא נכנעת לקצף מים. לא. היא לא תיכנע לשום דבר....
שלוש שעות קודם לכן, משפחת מונטריאל ערכו את סעודתם לחג הפסח האחרון שהם יחגגו בבית הזה. מר מונטריאל היה נרגז ונרגן כהרגלו. הוא לא אהב במיוחד חגים. ועוד פחות אירוחים משפחתיים. מרת מונטריאל אהבה לארח אנשים אבל לא אהבה את הגישה הכל כך חסרת טקט של בעלה האהוב. היא ידעה שהוא שונא את זה. הוא ידע שהיא ידעה. בנם היחיד, ירון, ישב שם. משועמם וחסר מעש. חיכה שאמו תגיש את המנה האחרונה ואחר מכן ילך לישון. חח.. לא. לא הייתה לירון שום כוונה לישון. הוא יתחמק לחברתו ריקי ויתמזמז איתה. אולי יזכה לממש את שדייה. הסבתא המשועממת לבית מונטריאל נרדמה בכיסאה החם קרוב לאש. הסבא הסתכל בחדשות הערב ונאנח בכל פעם ששמח "מלחמה".
עוד ערב חג.
"אוח.... איזה חם אתה... מה הרבצת ריצה אולמיפית?" שאלה ריקי בעודה מורידה מעל ירון את חולצתו בזמן שהיא ציחקקה. היא ראתה את הזיעה הסקסית על בטנו. ירון גיחך. ריקי הייתה טיפשה במילא. רק ציצים היו לה. אולי גם תחת. את זה הוא יבדוק הלילה. הוא נישק לה בפראות ובתשוקה. היא החזירה לו בנשיקה איטית וארוכה. לשונם עיסו אחד את השני. ידיו שלחו את עצמם מאליהם אליה. היא לא התנגדה. רצתה יותר מהכל שהוא יתעלס איתה הלילה.
חתיכת נייר שנפלה מעיתון החג שהחזיקה הסבתא נפלה אל האש וזו ליחכה אותה בתשוקה. שטיח הרצפה גם הועלה באש ואף איש לא השגיח בכך- כולם היו בחוץ, שרים שירי חג.
הוא נע בתוכה. היא גונחת. הוא חוסם את פיה וממשיך לנוע בתוכה. תשוקה עזה מלבה את הגוף. שניהם הזיעו. היו מאוד מגורים ועם זאת מפוחדים שמא הוריה של ריקי יכנסו פנימה ויתפסו אותו מזרגג את הבת שלהם.
האש ליחכה את הסבתא בשינתה והיא צעקה לעזרה כשהתעוררה. איש לא שמע אותה. היא הועלתה באש עד מותה המר בדיוק כשירון גמר בתוכה. התיזמון היה מושלם. היא פסקה לנשום בדיוק כשהוא סיים את מלאכתו.
בפרק הבא: ירון מקבל בשורה שהבית עלה באש ומשפחתו נהרגה. ריקי מושלכת לפנימייה. יד הגורל מתערב וירון נשלח לפנימייה - של כבאים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
