מרגלת-סיפור בהמשכים

מתנדנד בנקודה כלשהי באוויר מתחת לשמיים בלתי נגמרים,המלאים בכוכבים ,כמו גיבור כלשהו,שיין רידג' עצר את נשימתו עד שרגליו נגעו בקרקע יציבה בדמות אדן החלון. תיירי טהראן שטיילו להנאתם בגובה הים, 20 קומות מתחתיו,לא הרגישו בדרמה שמתפתחת מעל ראשיהם. לאחר שייצב את עצמו שיחרר שיין את חבל הברזל הדק שחובר לרצועות הביטחון מתחת לחולצת הטוקסידו שלו,כך שיוכל לגלוש לקומה נמוכה יותר.
 הוא נתן לחבל להשתחרר והשטיח את גופו אל נגד קיר המכוסה בקישוטי טיח,עוצר כדי לתת לליבו הפועם להירגע.
ירידה לתהום עם כלום מלבד אוויר בין המשך קיומך לבין מותך לא היה מה שהוא החשיב כחכם.
בדיוק כשרצה לגלוש מטה,פלאפון החירום שלו רטט. לא רבות הוא היה רוטט. שיין הוציא את המכשיר מכיס מכנסיו המחויטים ,מנסה לייצב את עצמו. אולי זה לא היה הרעיון הכי מבריק לענות לפלאפון בזמן שאתה מתנדנד באוויר בגובה של 20 קומות.
"לנגלי" היה כתוב בזיהוי המתקשר.
"שיין,אנחנו צריכים שתחזור" אמר הקול שהכיר היטב, וכך נקטעה משימתו לאסוף מודיעין על ארגון טרור חדש שבדיוק עמד להתכנס הערב באותו בית המלון עליו היה שיין.

כל אחד אחר בוודאי היה שמח לו היה מוזמן אישית ע"י בעל הבית, ששכן בשדרות פנסילבניה 1600. אבל לא אווה. כבר כשאלן הודיעה לה שהנשיא מחפש אותה בטלפון,אווה ידעה ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. הנשיא לעולם לא מדבר ישירות עם סוכנים,רק עם ראשי הסוכנות שלהם,ולכן העובדה שביקש לדבר איתה ניראתה לה תמוהה.
גנרל אלן ארמסטרונג הייתה ראש הסי.איי.איי ואשת סודו של הנשיא המכהן,אנדרו פורד. עצם היותה אישה,הפתיעה את אווה כשרק התחילה את צעדיה בסוכנות. בעבר תפקיד זה ניתן רק לגברים, וגנרלית בעולם של גנרלים,ראשי ממשלה ונשיאים הייתה תופעה חריגה ביותר.
כל זה לא הצליח להפחיד את אלן,ובטח שלא לעצור אותה. היא הייתה אישה קשה,חזקה,קשוחה,מפחידה,מעוררת יראת כבוד ו..אמהית.
לאלן לא היו ילדים,היא הקדישה את כל חייה לקריירה שלה עד שכבר היה מאוחר מידי. את אווה היא אימצה לחיקה בגיל 15,אחרי שאביה נהרג. היא נתנה לה תמיכה,אהבה קשוחה ועזרה במהלך האימונים שלה ובמהלך השירות שלה בסוכנות. ועכשיו שש שנים אחרי בהיותה בת 21 ואחת הסוכנות הטובות ביותר של סי.איי.איי אווה לעולם לא שכחה מה אלן עשתה בשבילה
. ואם לומר את האמת היא הייתה הסיבה לכך שהסכימה לקבל את השימה הזאת מלכתחילה.
כל עניין הזוהר ולשרת את "הגדולים" , שבניהם נמנה הנשיא כמובן, לא היו בשבילה. היא אהבה לעשות את העבודות בשקט,ביעילות ובמהירות. בדרך שלה גם אם זה אומר לכופף חוק או שניים.

אווה נכנסה סוף סוף לאגף המערבי של הבית הלבן לאחר בדיקות בטחוניות רבות,כיסויה היה עיתונאית בכירה שנשלחה לראיין את הנשיא. היא לא ביקרה הרבה בבית הלבן, ולכן התעקבה מעט כשבחנה את האגף המערבי המפורסם.
ציורים רבים היו תלויים על הקירות,ציורים עתיקים עוד מזמנו של רוזוולט על יד ציורים יותר מודרניים והקירות היו צבועים בצבעי בז' בהירים.
היא הייתה מתעקבת עוד אילו הסוכנים מהשירות החשאי שליוו אותה לא היו מזרזים אותה. זמנו של הנשיא היה יקר מפז לטענתם. אווה בליווים של הסוכנים נכנסה לחדר הסגלגל דרך הדלת הצפון-מערבית ששכנה במסדרון הראשי של האגף המערבי.
החדר הסגלגל היה משרדו הרשמי של נשיא ארצות הברית,שם בין היתר קיים פגישות אישיות. הנשיא ישב מול שולחנו מדבר בטלפון,כששם לב שאווה נכנסה למשרדו שלח את הסוכנים המלווים אל מחוץ לחדר. הוא הצביע על כיסא שעמד מולו ואווה התיישבה עליו,משלבת את רגליה ומחכה שהנשיא יתפנה אליה.
היא התבוננה בחדר,הוא היה גדול יותר ממה שחשבה שהוא יהיה ,הוא היה בצורה אליפטית ועוצב בסגנון קלאסי. הוא נראה רשמי מידי,ללא שום סימן של חמימות.
"אווה בריסטו,נעים להכיר אותך" הושיט הנשיא את ידו אל אווה לאחר שסיים את שיחתו.
"כבוד גדול,אדוני" לחצה את ידו.  אווה הביטה בפניו,הוא נראה עייף,עייף מאוד.
"את בטח תוהה מדוע הזמנתי אותך להיפגש איתי,ואני סבור שבעוד כמה דקות תגלי" אמר והתרומם מכיסאו . הוא היה גבר מרשים בשנות הארבעים המאוחרות שלו ,גובהו היה רם, מעל מעל מטר שמונים וחמש ,שיערו היה בצבע כסוף ועיניו בהירות ונוקבות. הוא התיישב בכורסא וליה התיישבה באחת הכורסאות מולו.
"אם ניתן לשאול אדוני,למה אנחנו מחכים?" היא לא יכלה שלא לשאול,הסקרנות הייתה חזקה ממנה. בדיוק כשהנשיא התכוון לענות נשמעו דפיקות על דלת משרדו.
"אני משער שקיבלת תשובה" אמר הנשיא,כשלחדר נכנס בחור. עינייה של אווה עזבו את פניו של הנשיא ועברו לבחון את זה שהרגע נכנס למשרד. בהתחלה הייתה בטוחה שג'יימס בונד בכבודו ובעצמו עומד מולה,אך מייד נזכרה שהוא דמות קולנועית.
בכל מקרה,בהחלט היו יכולים לבסס את הדמות עליו.
"זה שיין רידג'"
שיין רידג' היה גבר מרשים,מרשים במיוחד,והיא פגשה לא מעט גברים מרשימים למראה. גבוה ואלגנטי בחולצה לבנה כשלג,ומכנסיים כהים מחלצותיו החיצוניות לא הצליחו להצניע את גופו הגמיש ורב העוצמה ששכן מתחתיהן,כתפיים רחבות,מותן צר ושרירים רבים ומוצקים. שיערו היה בגוון זהוב ,ועצמות לחייו הגבוהות בלטו משני צידיו של אף אצילי אשר מתחתיו נחו שפתיים מלאות.
אבל מה שבאמת הפריע לקצב היציב של לבה היו עיניו,מסתוריות בצבע תכלת בהיר. הן היו קפואות,ארשת פניו הייתה קפואה לגמרי.
אפילו מתוך היכרות קצרה של דקות ספורות,אווה כבר קלטה שהוא מודע ביותר לעוצמתו,והוא מקרין אכזריות מחוסרת רחמים,שהבהירה ברורות,שהוא לא יהסס להשתמש במראהו הטוב ובנכחותו על מנת להשיג מה-או מי-שהוא רוצה. הוא לא הצליח להפחיד אותה.
צריך הרבה יותר מנוכחות אכזרית ועוצמתית כדי להפחיד את אווה.

שיין נקרא להגיע אל משרד הנשיא על ידי המפקד שלו. זה היה יום אחד אחרי שחזר ממשימה ארוכה באיראן ולמען האמת הדבר האחרון שרצה היה משימה בבית הלבן,היו סוכנים רבים שיכלו לעשות את העבודה הזו,הוא העדיף את המשימות המסוכונת והמורכבות יותר.
שיין פגש את הנשיא כבר כמה פעמים בעבר, ובכולן הוא נתן לו משימות סודיות שרק הוא, מפקדיו ואנשי הצוות שלו ידעו על תוכנן. בדרך כלל הוא היה מוכן להתייצב בבית הלבן ולמלא את בקשותיו של הנשיא מתוך כבוד אליו.אך הפעם הוא ממש רצה לוותר על המשימה.
המפקד שלו אמר לו שהנשיא התעקש במיוחד על כך שהוא כן יגיע לפגישה עימו,ובכך לא הותיר לו ברירה אלא אכן להגיע לבית הלבן.
דבר לא הכין אותו למה שראה בתוך משרדו של הנשיא. בחורה כנראה המאהבת של הנשיא.
אווה בריסטו,בגובה מטר שבעים לערך,בשיער שחור שגלש עד אמצע גבה ובעיניים כחולות מזוגגות שריסים עבותים וסמיכים מקיפים אותן ,שהרקע השזוף של עורה גרם להם להיראות בהירות אף יותר והן מקובעות בפנים שצורתן צורת לב מעודנת-נטפה חושניות שליאם בהחלט שם לב אליה.
הוא בהחלט לא התכוון לתת לה להשפיע עליו ולמזלו שנות תרגול ארוכות בהסתרת מחשבותיו,עזרו לו לשמור על ארשת פנים חתומה לגמרי.
הוא חשב שהוא מגיע לפגישה חשובה,לא לפגישה עם הנשיא ועם נערת השעשועים שלו.

שיין התיישב ולחץ את ידו של הנשיא בשתיקה בלי להחליף עם אווה אפילו מבט אחד, כאילו לא שם לב אליה בכלל, כאילו לא ראה שגם היא יושבת לידו.
"עכשיו אפשר להתחיל" אמר הנשיא.
"להתחיל במה?" שאלה אווה.
היא הייתה טובה בהרבה דברים, באמת ,היא הייתה בן אדם מוכשר, אבל לשמור על הפה שלה אף פעם לא הייה תכונה חזקה אצלה.
"שיין תכיר, אווה בריסטו" אמר נשיא, מציג אותה בפניו.
ליאם הפנה אליה מבט קצר והניד בראשו לעברה, הסימן הראשון שהוא הכיר בקיומה בחדר.
'אז הוא לא עיוור.. כנראה סתם סנוב' חשבה לעצה ולא הגיבה לברכת השלום הצוננת שלו 'שניים יכולים לשחק במשחק הזה' מילמלה לעצמה בשקט בלי שאף אחד יכול היה לשמוע.
"אוקי,אתם בטח שואלים את עצמכם מה אתם עושים פה ,וזה לגמרי מובן"  אמר והוציא מהמגירה של שולחנו כמה מכתבים.
"שניכם הסוכנים הטובים ביותר שקיימים כרגע,ואני צריך את עזרתכם."

מקווה שנהנתם וכמובן מקווה שתגיבו (:
הפרק הבא יעלה בעוד מקסימום שבוע.

בגלל שחלק מכן כן רצו פוסט דמויות וחלק לא החלטתי לשים רק קישורים לתמונות של שתי הדמויות הראשיות (:

אווה :
1
2
3
4

שיין:

1
2

3

אשמח אם תוסיפו תמונות,של איך שאתם מתארים את שתי הדמויות(: