"כל המאמין שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה, מעולם לא ניסה לכתוב את ספר הזיכרונות שלו." - הזקן

ישראבלוך בן עשרים? נזכרתי שבעבר הגיל בצד בבלוך הזה היה לפי היום הולדת של פתיחת הבלוג. רק שעם השנים 
כשהוא הגיע למספר סיפרות כפול ונכנס לגיל ההתבגרות, לא היה מצב שהייתי עובר את השלב הזה פעמיים והעברתי את הגיל 

לסנכרון עם הגיל שלי.

כמו שיר שתקוע בראש שנים, לפעמים קופץ הפזמון, לפעמים? פעם בחודש פעם ברבעון. אבל שנים.

ככה יש גם חלומות. מגיעים מתיישבים רוצים לא עושים, רק חולמים. כשכבר לא זוכר מאיפה הגיעו.

אבל גם לחלקם אפשר לשים מספר דו ספרתי ותווית פנטזיה/לא בגלגול הזה.

מסתכל על הקטנים, אלו שלא היו לפני כמה שנים. נפגש עם חברים זקנים, מסתכל על הצעירים מזדקנים

ההורים הופכים לסבים.

ועדיין חולם. שלא הייתי בסתמיות מהלך אחרי יום עבודה לסידורים, רואה בסתמיות לוח מודעות, מודעת אבלים

הנורה נדלקת, עושה בירורים ומגלה שירית לעצמך בראש, בפעם היחידה שקראו למילואים ולא באתי כי לא התחשק לי השעמום.
בשביל מה? היינו כבר יותר קרובים לשלושים מאשר עשרים. קורא הספדים סיפור חיים, מהפכים. למרות הישגיך?

לא משנה בכל מקרה האשמתי את עצמי. ידעתי שכל הסופדים בוכים ומתרצים זאת בסיבה הלא נכונה. ניסיתי אפילו

באיזה שלב ליצור עם מישהו קשר. אימייל לא קיים, קרובים שעזבו, נפטרו אין עם מי לדבר.

ידעתי מה עברנו, אני יצאתי/הצלתי עצמי מזה מוקדם. אתה נשארת מאחור וכנראה שהשדים לא הפסיקו לחורר אותך.

לא עזר הדרגות, החברה, הלימודים. הופתעתי שקראתי על התסמונת, יכולה להווצר ממות חיית מחמד, גל פיטורים במקום העבודה.

אז לפעמים אני לא ישן מהאשמה ולפעמים לא קם. הייתי בקבר פעמיים. לא חזרתי ולא הסתכלתי אחורה, תיארתי לעצמי 

שבאיזשהוא שלב גם אתה תמשיך הלאה מכל הלב. לא בדקתי ממש מה קורה איתך.

מצטער הרס"ל. מעניין מה היית, ואיך היית, אם היית חי היום. יום הולדת שמייח...

https://youtu.be/VhJ65v_C-eI