"כל המאמין שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה, מעולם לא ניסה לכתוב את ספר הזיכרונות שלו." - הזקן

בהחלט קיימות בחורות שבימי הזוהר והפעילות כאן, בשיא התקופות כשעקבתי, אני והחוק החשבנו אותן ילדות קטינות שבוכות על אהבה נכזבת

לאיזה ערסון עם פה גדול מהכיתה, וכיום הן כבר גרושות ממורמרות שלא הושט להן קונדום בזמן. כועסות על הגרוש, עדין חולמות על אהבה

אבל ביותר מחוספס. ומכורות לצומי ברשת מהתמונות עם הילד שלהן מצד אחד, ומנסות להסתירו מהגברים כשהן מנסות להכירם ברשת.

מה שנורא הוא שבכל השנים, די זלזלתי בפורמט שבנות בעיקר (והרוב כאן נשי), כותבות על בחורים. וכשהלב כואב זה נשמע כה לא הגיוני

שהמוח חייב לזלזל. ורק עכשיו אני הגעתי למצב הזה. כדי שאנשים במרחבי וקרוביי לא יתאבדו מדכאון מדבק עקב הנסיון לשאול מה נשמע.

זה עדיין נראה לי פחות מקדם ממה שאני עושה במציאות עבורי ועתידי.

נראה לי מאוד לא פייר לקטר, כשיש אנשים שהם 4-5 שנים אחרי ועדיין בוכים ולא התבגרו (בעולם, לא רק כאן) מהקשר שהכאיב. עד המקרה של הבריטית שהתאבדה אחרי סטוץ עם האקס שכ5-6 שנים לא התגברה עדין עליו. ואני נזרקתי מחדש בכל פגישה מחודשת לאחר מכן, אך בדרך קסם נאספתי לסוג של קשר חדש. כמו הסיפור הקצר של אתגר קרת נדמה לי, על ההוא שמפנטז על ילדי השכנים ונישואין לשכנה אחרת, מבקש שלא יפריעו לו

על החיים שהוא חולם, בזמן שיש לו משפחה כבר בבית.

הדבר שהכי פגע בי היא שכל הזמן דיברה על הקטע הפיזי, נראה לי כרגיל עם אהבות לשעבר, אני זה שנשכב על הגדר. מקשיב לצלקות ליבן,

עובר דרך חתחתים איתן תוך כדי שהלב פתוח, ומאוהב הדדית. וגם התאבון והטעם והיכולות המיניות שלהן משתפרות ועולות, ואז זה נגמר.

וכל הבאים אחרי דורכים עלי במקום להחתך מגדר התיל. נראה לי שכמה שהיא בן אדם טוב, עם כל הגעגועים הפיזיים אלי שהיא היתה יותר מדי 

באגו לומר ולהעלות...היא עכשיו הולכת להפגע, לפגוע ולנסות לזמבר את האנשים הכי לא נכונים לה בעיר. וחבל לי שהיא גם דורכת עלי בדרך

ועוד מצפה שאני אהיה מחויב חודשים אחרי שזרקה, ואחזיק לה את המגבונים ואשים משהו מתחת לרגלי המיטה החורקת.

כמה שהיא מבקרת וחושבת ומחשבת פגיעותיה. היא זאת שמההתחלה לא ניתן היה לסמוך על דבריה לאחר הפרידה, ואני לא משנה

כמה תשקר על מי אני וכמה תשנא, תמיד  באמת ללא תנאי יאהב אותה.