תמיד ידעתי בתת מודע שלי שהחיים בלתי צפוים, וכך גם קראתי לבלוג ... אך לעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאני , אצא עם בחור בן 21
מרוסיה ואנהל איתו מערכת יחסים רחוקה, וכל כך רצינית.
ולחשוב על זה שלפני מספר חודשים עוד מיררתי בבכי ליום שיהיה לי חבר כבר, כי זה פשוט לא כיף להיות לבד
וביננו, מי באמת יכולה להיות סבלנית כשהיא מוקפת בסרטי קומדיה רומנטית קיטשים (כן כן, מכורה וגאה!) ..
החלטתי לשתף אתכם בטעימה מחיי, תקופה שלגמרי שינתה את חיי והפכה אותי לטופז אחרת, ומאושרת.
טוב, אז הסיפור שלנו מתחיל ממש בתום מבצע צוק איתן. במהלך שיטוטי באתר באינטרנט שמקשר בני נוער מחו''ל אחד לשני... (שבעיקרון
נרשמתי לשם כדי לשפר את האנגלית העגומה שלי) יום אחד קיבלתי הודעה מבחור , בן 20 בשם ניקיטה, ניק.
הכל התחיל בהודעה תמימה שבה הוא סיפר לי בקצרה על עצמו, על זה שהוא יהודי (אימא יהודיה שחיה בישראל כבר 6 שנים ואבא נוצרי) והחוויות שלו , לפחות כך הוא מכנה
אותם בשהותו בישראל במהלך תקופת המלחמה.
הוא נורא סיקרן אותי מהרגע הראשון שהתחלנו להתכתב אז באתר, ומשם הזמן טס, והכל התקדם והתגלגל שלב לשיחות בוואטסאפ.
שיחות שהותירו אותי פעורת פה. לעולם לא חשבתי שאני אכיר בן שיבין אותי כל כך טוב, כל שיחה שהיתה ביננו נראתה כאילו
תיאמנו תשובות רגע לפני. הוא כל כך חכם, חוכמת חיים שנדירה לבנים בגילו במיוחד בגיל 20.
הוא שנון, מצחיק, רומנטיקן, יודע במדיוק מה הוא הולך לעשות בעתיד ופשוט כובש.
השיחות שלנו התגלגלו לשעות הקטנות של הלילה. הוא הצליח לפתוח כל דלת בליבי והלגיע לפינות הכי חשוכות בתוכי.
הוא גרם לי להרגיש הכי נוח, כאיל אני חיה בחלום. מדברת עם נסיך חלומותי. (JUST LIKE THAT)
דיברנו כמשך חודש בצ'אטים בוואטסאפ, משם זה התגלגל בסופו של דבר להודעות מוקלטות (כן, פעם ראשונה
שדיברתי אנגלית...אלוהים כמה מפדח זה היה..) ומשם לסקייפ . עד לפגישה הראשונה שלנו בתחנת הרכבת בעיר שלי.
הפגישה הראשונה, הגורלית והבלתי נשכחת שלנו התרחשה ב29.12 בתחנת הרכבת .
אני, כמו ילדה טובה שמשתפת את אימא בהכל, שיתפתי אותה גם במידע על ניק.. היא הסכימה שאני אלך לפגוש
אותו בתנאי שהיא תחכה לי באוטו בזמן שאני אחכה לו בתחנת רכבת וכך היה.
בזמן שאני מורטת את השיערות, קופצת במקום ובוכה במתח, הדקה הגיעה.. וראיתי את ניק על יד המחסומים בתחנה.
הייתי מהופנטת בעיניו, ובחיוך שלו...הוא היה נראה הרבה יותר טוב מבסקייפ, לא דמיינתי אפילו לרגע שזה באמת אותו
ניק שאני מכירה. ההרגשה הייתה אותה הרגשה..שאנחנו מכירים כבר שנים.
הניצוצות עפו באוויר... וכבר בתוך 10 שניות מצאתי את עצמי עמוק בתוך הזרועות שלו. התחבקנו כמו זוג ילדים
ללא מילים. הסתכלתי בעיניו הכחולות והנוצצות מרגש ולהט והוא נישק אותי. הנשיקה הראשונה שלי, זה היה פשוט
מושלם . הרגשה של אהבה עצומה, עמוקה, רגשות עצורים במהלך חודשיים.. שהתנפצו לנשיקה עוצמתית אחת.
כל האנשים מסביבנו שהיו בתחנה מחאו כפיים סביבנו, וקראו "הוווו"... זה היה פשוט כמו סצנה מסרט קומדיה רומנטית קיטשית כמו
שאני אוהבת
. הרגע שלעולם אני לא אשכח.
ומהרגע הזה...העברנו את השבועיים שניק היה בארץ ביחד, כל יום הוא לקח רכבת מפ"ת לב"ש בשבילי.. יצאנו לדייטים בכל מקום אפשרי, דייט חלומי
בחוף הים בת"א, במסעדות, בהתכרבלות בספה מול הטלווזיה. Well ..
ואפילו ההורים שלי פגשו אותו, ומיותר לציין שהם מאוהבים בו ממש כמוני!
זה מצחיק לחשוב שפעם כ"כ חששתי מהאנגלית שלי, אבל כל זה הוכיח לי ששני אנשים אוהבים זה את זה, לא צריך יותר ממבט מתוק, חיוך,
נשיקה, ליטוף ותקשורת בסיסית באנגלית שלשתינו יש.. ובעזרת ה', עם הזמן אני רק אלך ואשתפר.
עכשיו, עכבר כבר חודש וחצי מאז שהתראנו, הגעגועים פורצים... והשיחות בסקייפ לשמחתי מצליחות
לגשר על כל הגעוגעים ולתת לי הרגשה של רוגע. עוד חודש, בפסח אני הולכת לראות
את אהובי שוב... ובעז"ה עוד שנה וחצי הוא יעלה לישראל.
מי שרוצה אני חופשיה לשאלות, מה שכתבתי פה הוא רק קמצוץ לעומת מה שאני מרגישה ומה שיש לי לספר
על תקופה כזאת משמעותית בחיי, ועל בחור אחד ומיוחד.
אל תאבדו תקווה, האהבה תנחת עליכם מהשמיים מבלי שאתם מצפים לה, תאמינו לי
LOVE IS ALL WHAT YOU NEED
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
