בפעם הראשונה בחיי אני לא מרגישה את הכעס הזה כלפיו.

אני לא שונאת אותו על כלום.

בפעם הראשונה אני יודעת שאני פשוט שווה יותר בשביל אחד כמוהו.

אני אוהבת אותו כבן אדם שהיה מישהו חשוב בשבילי במשך תקופת זמן מסויימת

אבל אני לא מרגישה כבר את האהבה שהייתה לי אליו

אני חושבת איפלו שאני לא מרגישה אותה כבר חודשיים, וזה היה פשוט הרגל כבר.

זה מעציב אותי לחשוב ככה, שכל מה שהיה שם בזמן האחרון היה הרגל

ולא, ההרגל הזה לא היה רק מצידי, הוא היה גם מצידו

ורק אתמול נפל לי האסימון בעניין הזה.

הוא בעצמו אמר את המשפט שהוכיח לי את זה "...בסופו של דבר התחלתי להתגעגע לזוגיות שלנו"

הוא כבר לא התגעגע אליי, הוא כבר לא אהב אותי כמו פעם

הוא פשוט התגעגע למה שהיה בינינו.

נכון לעכשיו, אני הכי בסדר בלעדיו וכשאני לא יודעת עליו ועל חיו שום דבר

אני רק מאחלת לו את כל הטוב שבעולם

ומודה על הכל, זה כל מה שאני יכולה לעשות בשבילו.

זאת הייתה תקופה מקסימה בחיי וגם לזה הגיע הזמן להיגמר כמו לכל דבר

ואני יודעת שהדמות שמצטיירת לי עכשיו בראש, של הבחור שאני יחפש בהמשך הדרך,

אני יודעת שהבחור הזה באמת קיים והוא קיים במיוחד בשבילי

אבל עד אז

אני מתכננת להנות מכל רגע של הלבד שלי

אני הולכת להנות מכל מה שלא נהניתי ממנו בעבר

ואני יהיה מאושרת ושמחה, כמו שאנשים אוהבים אותי(:

והלוואי ויכולתי להגיד לו את כל זה פנים אל פנים,

פשוט להגיד לו שזה בסדר מבחינתי, ושאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם

ושבעצם אני פתאום מבינה שלהיות בלעדיו, זה אותה הרגשה כמו להיות איתו.

ובקיצור, היה טוב וטוב שהיה