הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

תחושת תקווה הזויה אופפת אותי לאחרונה, אתמול קיבלתי סיסמה לאתר של מוסד הלימודים החדש.

אמנם הלימודים מתחילים רק בסוף אוקטובר, אבל דווקא היום, ה1 לספטמבר נחתה ההרגשה הזאת.

איזו תחושה מוזרה, ברגע שפתחתי את האתר האישי, נתקפתי בהלה פתאומית וסגרתי אותו מהר.

אז אני עומדת לפצוח בפרק חדש, משהו שרציתי כל כך בשביל עצמי, משהו שהסברתי פעמים באוזני רבים, החפירה המייגעת על המונח "הגשמה עצמית".

הפחד הכי גדול שלי הוא שזה יתסכל אותי כמו שקרה לי בסמסטר ההוא באונ' ההיא שלא נזכיר את שמה, שבה סבלתי רבות. סבלתי מהמוסד עצמו, מהפלאשבק שתקף אותי ביום הראשון שם, בזה שאני חזקה כמו שור ועקשנית כמו פרד, ניסיתי לא לשחרר ולהתעקש, אבל כבר אחרי חודש שם ידעתי שלא המקצוע הוא מה שרציתי ושהכיוון הכללי שלי לא היה נכון ושאולי הייתי צריכה לדעת ללכת עם הלב. בעיקר היה חשוב להבין שכשיש רצון שבוער חזק בפנים, אסור לכבות אותו.

יש משפט אחד של אמא של חברה נורא קרובה אלי, שנאמר במקרה עליי, כשלא הייתי שם, "משום מה", היא אמרה "אפשר להריח את תחושת הנחיתות ממנה". 

אז רק אסביר ואומר שאני מאוד אוהבת את האישה היקרה הזאת וכאב לי לשמוע את המשפט, אבל הוא כל כך נכון.

תמיד נתתי לדברים חיצוניים ולהגדרות להשפיע עליי, יש לי דימוי עצמי גבוה ואני משתדלת לשדר ביטחון עצמי, אבל עמוק בפנים אני יודעת שאם אין למשפחה שלי את הגב הכלכלי ויש קשיים בפרנסה, אני פחות טובה מאחרים, כן עוד מעט אהיה בת 25 ועדיין לא הצלחתי להשתחרר מהדימוי הזה.

מעבר לזה, מקור תחושת הנחיתות קשור לישירות לנושא היהדות שתמיד מבעבע אצלי, רק מחכה להתפרץ ליום שבו מישהו יזכיר את המילה חתונה או גיור ומשום מה בתקופה האחרונה מזכירים לי כל יום את המילה חתונה. 

אז כן, ברור שהייתי רוצה להתחתן, אני לא צריכה שיזכירו לי כמה זמן בן זוגי ואני ביחד, אני לא צריכה שילחצו לי על הכפתור ה"לעלות שלב, נו קדימה, איזה כיף להתחתן ולהישאר לגור בבית". לא אשקר כשאגיד שכשמישהו קרוב או רחוק (זה לא משנה בעצם, אולי רק ברמות הכמיהה) מתחתן, אני מרגישה צביטה קטנה בלב, כי אני רוצה את כל הדברים הללו אבל מפחדת שלא אוכל לקבל אותם בשלמותם ואז בחופה (וחשוב להדגיש בכל חופה) הדמעות זולגות, משמחה עבור בני הזוג ובעיקר בגלל הרצונות שלי שאני מנסה לרסן עמוק בפנים.

הסיבה לכך היא שיש שני מכשולים גדולים שמעיבים על הכל - הכסף והיהדות, המחשבה על זה שאימי לא תהיה איתי מתחת לחופה, או המחשבה הגרועה יותר שכלל לא יתנו לי להתחתן בחופה משום שאני לא יהודיה מספיק והגיור שלי לא תקף מספיק... לא סתם היה לי סיוט לפני יומיים ושם היו אלמנטים שנקשרו לי בראש לחתונה בחו"ל במועצה מקומית כלשהי, בניין עיריה ואיכשהו הכל התקשר לי לאיזה מיני מרקט זול (תחושת נחיתות, כבר אמרתי?) 

אז "איכשהו" גלשתי מנושא של הגשמה עצמית לפחדים העמוקים שלי, תכונת אופי מטרידה של אדם שנאבק בין הרציונל לרגש. 

הייתי רוצה לקבל בקבוק קטן של אומץ, כי יש ימים בהם אני מרגישה כמו האריה הפחדן מארץ עוץ ורק להאמין בכל מה שאומרים לי, כן הכל יהיה בסדר, כן הכל יכאב פחות וירגע, כי יש דברים שמסתדרים מטבעם, ככה אומרים.

כי מגיע לנו להיות מאושרים, ככה אומרים.

כי יש לנו אהבה גדולה, 

כי יש לנו פוטנציאל גדול, כי אנחנו חזקים.

עוד לא הספקתי למצות כל הקלישאות, אבל אלה המרכזיות בעיניי... 

רק בקבוק קטן של אומץ זה הכל:)

http://www.youtube.com/watch?v=XQWJFRocJE4