כל יום אני רצה לשם בחלומות.
נוגעת בנקודה הכואבת,
משחררת אותה,
נותנת לה חיים, שם, צורה ונותנת לה לנשום.
כשהיא נושמת הכל מציף אותי... כמה זמן אפשר לא לתת לכאב שנדחק בצד את המקום שלו.
הכאב מחפש זהות, גם אני מחפשת אותה. אבודה תחת עליה, שינויים, שפה חדשה, חברים חדשים, אבא חדש, משפחה אחרת אבל בלי שום זיכרון למשפחה הקודמת. פחדים, חרדות, פורקן פיזי, פורקן נפשי, לילות של ריקודים ואלכוהול שזורם בדם, האנגובר קשה, חברים, כאב לב, גיוס, אהבה גדולה, סכין בגב, בכי, חוזרת לעשן, פורצת מוסכמות, הולכת עם הראש בקיר, מתחברת לשורשים שאיבדתי אוחזת בהם והם מתפוררים לי בידיים. מורדת שוב, מאוחר מדי כבר למרוד, מורדת שוב, מאוחר מדי או לא מאוחר מדי? אף פעם לא מאוחר מדי. אוהבת, כואב לי, אוהבת, כואב לי שוב. טובלת במים הקרירים, מי כלור, טובלת ומחפשת זהות, עוברת מלחמות ומחסומים, בירוקרטיות. צועקת מתוך שינה, קופצת מתוך שינה, מתעוררת וכואב לי שוב. חולפת אצל כל הרופאים המוכרים, ההוא וההיא, פותחת רגליים לכלים חדים כתער, עוברת בדיקות פולשניות, בוכה בלילות כל הזמן בלי הפסקה, מחזקת נשים אחרות בימים. מחפשת זהות, לאן היא נעלמה בערימה של הכאב? מטפלת בעצמי ומחפשת תשובות, מבינה שהתשובות לעולם לא יגיעו כי הן קבורות עמוק מדי. פותחת את תיבת הפנדורה ומוצפת כל הזמן, הכל בסדר, מאזנת את עצמי בימים וכבר לא בוכה בלילות. אהבה, חיבוק חם שמשכיח את הכל והכל עולה ומציף שוב, חיבוק חם,אמון שחוזר בבני אדם. נושמת לרווחה, מכניסה את הראש עמוק למים, מפחדת, בוכה בימים וכבר חזקה בלילות.. לומדת לבכות נכון, לנשום נכון, לאכול נכון, לדבר נכון, לחשוב נכון. הדברים הטובים מגיעים, סוף סוף הם כאן, רגעים יקרים מפז שחולפים כל כך מהר ונשארים באלבום תמונות כל כך יפה ומתוק, מאבק אחרי מאבק בפן הפיזי ובמקביל... שלווה בתחומים אחרים. מוזרים כל השינויים האלה שקורים בתקופה האחרונה, איך אפשר למצוא זהות ולהשלים עם עצמך כשאתה לא מוכן לקבל את הדברים הטובים ורק לנשום לדקה? הכל טוב, אבל הכל כל כך לא טוב בכל מה שקשור רק אליי, אני טובה או לא טובה במה שאני עושה? איך אפשר להצליח כשיש קושי להתרכז כל הזמן? אוי רגע... התקף חרדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סרנדיפיטי