הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

דירה קטנה בעליית גג,

דירה קטנה ובה המון תקווה,

דירה קטנה ובה ויכוחים רבים,

דירה קטנה בה נאמרו דברים איומים.

מרפסת גדולה ובה אנשים מחייכים,

מקום קטן עם אנשים גדולים.

מזוודה ארוזה, 

גב גדול

בלי חיבוק

ומבלי לשאול.

חיים שלמים ארוזים,

צעדים מהירים,

כנראה שלא סתם אומרים

שלא פשוט לעזוב ילדים. 

כשהייתי קטנה היה לנו איש ירוק.

כשהייתי קטנה הרגשתי שהוא יותר שלי משל כולם.

אני לא יודעת למה, אבל תמיד כשראיתי אותו הרגשתי שאני מבינה אותו, מעבר לכל הסקרנות שהייתה לי לגביו.

הוא היה לובש בגדים ירוקים והיה מסתובב עם מטריה ירוקה כשהיה גשם, אבל לא סתם ירוק, ירוק זוהר. 

בימים קיציים יותר הוא היה פושט את הטרנינג הזוהר ושם סתם חולצה ירוקה ומסתובב עם התיק הירוק שלו.

כשראיתי אותו היה בי רצון לגשת, מצד אחד פחדתי וידעתי שאסור לדבר עם זרים ומצד שני נראה שהאיש הירוק רצה שישאלו אותו כמה שאלות מהותיות.

יום אחד חיכיתי ברחוב לאימי שהייתה בסידורים, ראיתי מישהו מאוד מוזר ברחוב, הוא לבש בגדים פרחוניים, חולצה עם פרחים וכך גם המכנסיים ותיק פרחוני. כיצד יכל לוותר על הירוק שלו? בשבילי הוא היה האיש ה"ירוק", הרי לא סתם זורקים כך חלק מהאישיות. 

ניגשתי אליו ושאלתי אם מותר לי לשאול שאלה, הוא חייך וענה שכן, 

שאלתי מדוע הוא כבר לא ירוק? 

והוא ענה שכל הילדים הקטנים העליבו אותו כל כך וצחקו עליו על כך שהיה ירוק ולכן החליט שהגיע הזמן לשנות.

כשהוא אמר את זה ראיתי את הכאב בעיניים שלו, על כך שלא נתנו לו להיות ירוק כפי שרצה, הכאב הזה היה אותו הכאב שהפך אותו לשלי.

כי ככה זה, כשאתה ירוק או כתום או צהוב, תמיד יצביעו עלייך. החוכמה היא לדעת להפוך את הצבע שלך לכוח.