לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות


יש לא מעט נשים שסובלות מבעיות אגן שונות, אני כאן במטרה להתגבר עליהן ולנסות לעזור לאחרות לעשות זאת.

Avatarכינוי:  סרנדיפיטי

בת: 38

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מי זאת החרדתית הזאת שמתחתנת?


וואו כמה התגעגעתי לבלוג הזה, כמה התגעגעתי לעצמי. זאת הייתה אחת השנים כי מוטרפות שהיו לי, מבחינת כל סוגי הלחצים אבל בעיקר מבחינת הלחץ הכספי. היה לי קשה מאוד ואיבדתי את עצמי איפשהו ונפלתי בין הכיסאות, כל כך הרבה בשורות מסביב וכל מה שאני רואה זה את חוסר התפקוד של עצמי ואת כמות האהבה שקרוביי מנסים להרעיף עליי. את האהובים שלי גיליתי שוב מחדש, אנשים שתמיד יתמכו בי ויראו לי את הצד החיובי שבדברים.

לצערי מבחינה בריאותית נהיה לי קושי מסוים בתפקוד מבחינת עמידה בדיאטה (לפני שמישהו קופץ, מכיוון שאני לא כותבת מספיק אף אחד לא יקפוץ כאן (הידד לרחמים העצמיים), מדובר בדיאטה בריאותית בלבד שבה נאלצתי להוריד הרבה מהמרכיבים הטעימים לבני האדם והמוכרים מדי לקיבתי- מוצרי חלב, הרבה סוכרים,מה שלא הצלחתי לאחרונה לעמוד בו למרות שמלחץ אפילו קצת ירדתי במשקל... אכלתי אחלה ופל בלגי אתמול:)).

בכל מקרה מבחינת הארגונים לחתונה הדברים מתחילים להיסגר וזה מאוד מעודד אותי... אני מפגינה את כישורי הארגון שלי (בזה תמיד הייתי טובה ובגלל זה הייתי יכולה להישאר מנהלת משרד לנצח אך יש כאלה שטוענים שטמון בי יותר פוטנציאל, הוא אכן טמון, קבור עמוק עמוק בוכה איפשהו בפנים שאוציא אותו החוצה), שמלה כבר יש לי ואני מתרגשת... אני חושבת שבן הזוג שלי קצת מופתע מהמוטיבציה שלי לארגן את הדברים האלה, אבל תמיד טוב להפתיע.

חזרתי לטיפול פסיכולוגי, זה דרש הרבה מבחינתי, ההבנה שזה חשוב תמיד ניקרה לי בראש אבל הפער בין מחשבה לעשיה הוא תמיד כל כך גדול ובפעם האחרונה שייעצתי למישהי קרובה אליי שתלך לטיפול פסיכולוגי גרמה להבין את זה. יש בי צד שמכור לכאב, הכאב הפיזי הכרוני גרם לי לסוג של סיבה לכל דבר וכשיש כאב בפנים מחפשים כאב גם בחוץ.

שבוע וחצי של חופש בבית ואיבדתי מת עצמי, אני מתחרפנת כשאני לא נמצאת בעבודה יצרנית כל הזמן, קשה לי עם זה שאני יוצאת ומבלה, קמה בשעות מאוחרות יותר (תשע בבוקר, אני אישה פרועה), שאני מארגנת את החתונה ובודקת ספקים יושבת באינטרנט כל היום, הכל מרגיש לי רע כי אני לא יושבת ללמוד, מועד ב' ראשון נמצא במרחק של שלושה שבועות ואני מבוהלת.. לא יודעת למה אבל אני מבוהלת, אולי כי נכשלתי בקורס אחד השנה ואני חושבת שזה די והותר. בזמן שאני מקלידה כאן אני מרגישה את החרדה שלי גואה ועולה ומציפה אותי בצורה כל כך עמוקה, תופעה מרהיבה לחלוטין.

המטפל שלי ביקש שאאזין לדיסק הרפיה, הגדלתי ועשיתי ורכשתי לי גם מזרן יוגה- בינתיים בתחום ההרפיה אני מצליחה להאזין לזה אולי ארבע פעמים בשבוע- אדם לא רגוע לעולם לא ירגע בקצב הזה. הלב שלי כואב קצת ואז אני ממשיכה לנוע עם היום, בתקופה האחרונה הימים נחמדים ומוטונים, אני קמה מתי שאני רוצה... מרגישה אשמה שבן הזוג שלי עובד ואני בחופשת סמסטר ותוקעת לעצמי משמרות בשעות לא קשורות מה שקצת מחמיר את הפרעות השינה שמהן אני סובלת (שילוב קטלני יחד עם בעיות בשלפוחית). אני מרגישה שאני כותבת את השורות האלה וחוזרת על עצמי בצורה מטרידה.

אז אולי זה הזמן להגדיר את המטרות כאן-

להתחיל ללמוד בסופ"ש הקרוב,

לברר מתי אני יכולה לגשת למועדי ג'

לסגור עוד ספקים לחתונה

ללמוד ללכת לישון

ללמוד מהי הרפייה באמת, אין לי שמץ של מושג איך זה מרגיש...

רק ים שעולה עמוק בבטן, באיברים הפנימיים, יורד ונרגע כשאהוב נמצא בסביבה, עולה כשמגיע הפחד הזה מזה שיעלו עליי ויבינו שאני סחורה קצת פגומה ובזה אין שום הרפייה זה בטוח.

נכתב על ידי סרנדיפיטי , 23/8/2012 16:34   בקטגוריות אהבה עצמית, אמונה, אשמה עצמית, בריאות, חתונה, מערכת יחסים, מצפן מקולקל, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מגיע לי או לא?


התחלתי טיפול חדש והכל מרגיש מוזר,

החוויות שהיו בשבועיים האחרונים בעקבות הבית הריק שנפל עלינו, ההבנה שלא פשוט להיות עקרת בית, לא פשוט בכלל.

עוד כל מיני הבנות למיניהן, ובעיקר ההבנה שרמת המתח שלי נוראית בכל רגע נתון גם ברגעים בהם אני אמורה להיות רגועה ונינוחה ולהנות

אני אישה שלא יודעת להנות, אדם שלא יודע להנות, שמתקשה ועושה הכל נגד הזרם,הכל בכוח, הכל בדחיינות קשה בשביל לראות איפה קצה גבול היכולת שלי, איפה אתפוצץ, איך אני עייפה מזה.

שמחה שההורים שלו חזרו ונתנו תחושה של בית יותר "מלא", מצד שני אני מאוכזבת כי זה אומר שהחיים "העצמאיים" נגמרו לתקופה וזה קשה.. אין לי מושג מתי נעבור לגור לבד, איך בא לי שדברים יזוזו כבר ושתמצא עבודה ושאני אהיה בריאה, ונשמח ביחד, ואני אחייך וארגיש שהשלפוחית, הבטן ובעיקר הראש שלי מחייכים יחד איתך בלי התקף חרדה גדול בתוך הבטן. איך אני רוצה שתאהב אותי חזק כמו שאתה יודע ואף פעם לא תרפה כדי שאני אהיה שקטה, אני רוצה שקט זה הכל, אני לא חושבת שזה יותר מדי לבקש, זה אפילו לא הרבה בכלל. אני רוצה להגיד שבגדול זה מגיע לי אבל אני כבר לא יודעת, כמו שאמרי טוב שחזרתי לטיפול.

נכתב על ידי סרנדיפיטי , 6/8/2012 16:45   בקטגוריות אהבה עצמית, אמונה, בריאות, הגשמה עצמית, החלטות, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסרנדיפיטי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סרנדיפיטי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)