לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות


יש לא מעט נשים שסובלות מבעיות אגן שונות, אני כאן במטרה להתגבר עליהן ולנסות לעזור לאחרות לעשות זאת.

Avatarכינוי:  סרנדיפיטי

בת: 38

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המילה הכתובה


ההבנה הזאת מציקה לי. ההבנה שאני כל כך רוצה לכתוב ולא מסוגלת. רציתי לברר עם עצמי למה זה קורה, מה חוסם אותי בדיוק? להלן רשימת המכולת החשובה שלי... אני תוהה עד כמה אצליח לדייק בה מבלי להתפלסף:)

אני לא מסוגלת לכתוב כי הכתיבה מעלה את הפחדים הכי כמוסים שלי.

אני לא מצליחה לכתוב כי כל החלומות שכל כך רציתי להגשים עולים לי בשניה שאני מתחילה לכתוב.

אני לא מצליחה לכתוב כי כשאני מתחילה, הביקורת העצמית שלי מעלה את הראש המכוער שלה.

אני לא מצליחה לכתוב כי אז אני נחשפת בקלות גדולה מדי ומפחדת שמישהו יזהה אותי דרך הכתיבה, למרות שכשהייתי קטנה החלום הכי גדול שלי היה שיזהו אותי דרך המילה הכתובה.

אני לא מצליחה לכתוב כי מעבר לתחושה החשופה אני כל הזמן תוהה מה כולם ירגישו בקשר לזה, כי אני לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת העצמית שלי, אז בטח לא עם ביקורת של אחרים.

אני לא מצליחה לכתוב כי אז אני אצטרך לטפל בכל מה שמציק לי, כי הכל יצוף לי וזה יהיה קשה מדי.

אני לא מצליחה לכתוב כי אני מפחדת שאין לי מספיק ניסיון בכתיבה.

אני לא מצליחה לכתוב כי המוזה שלי הולכת מהר כמו שהיא מגיעה.

אני לא מצליחה לכתוב כי אני לא מעריכה את עצמי מספיק ולא מאמינה שאני מספיק מוכשרת.

אני לא מצליחה לכתוב כי במקום לחבק את זה, דחיתי את זה כשהייתי צריכה לקבל את זה לחיקי.

אני לא מצליחה לכתוב כי לפעמים אני מרגישה שפשוט מאוחר מדי להתחיל ושעכשיו כל מה שיש לי לכתוב יהיה מבוסס על חוויות סביב הכאבים, במקום החוויות והשאיפות האופטימיות שלי.

אני לא מצליחה לכתוב כי אני לא מאמינה שנשארה בי מספיק אופטימיות כדי לחלוק בה עם אחרים.

 

אולי היא כן שם? רק קצת אבודה, שקטה ונוטה לא להרים את הראש יותר מדי, כדי שהחבטות לא יהיו חזקות מדי, או שאולי הגיע הזמן לספוג קצת חבטות? כבר לא נשאר ממה לפחד, רק לנסות לצמוח...

 

 

Sideways/ Citizen Cope

You know it ain't easy
For these thoughts here to leave me
There's no words to describe it
In French or in English
Well, diamonds they fade
And flowers they bloom
And I'm telling you
These feelings won't go away
They've been knockin' me sideways
They've been knockin' me out lately
Whenever you come around me
These feelings won't go away
They've been knockin' me sideways
I keep thinking in a moment that
Time will take them away
But these feelings won't go away

נכתב על ידי סרנדיפיטי , 18/8/2013 12:11   בקטגוריות הגשמה עצמית, החלטות, היערכות מחדש, שחרור קיטור, אופטימי, מוזה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משחקי קופסה


אז על מה אני אדבר היום?

על זה אני חושבת עכשיו. תשע ושלוש דקות, אני מאחרת לטיפול. טיפול, מי ישמע במה זה מטפל. רגע, עוד לא החלטתי על מה נדבר היום, כנראה שרק אני אדבר והיא תגיב בהנהון ובמבטים מבינים.

אני אדבר על הצורך שלי ברחמים עצמיים שמתפרשים כאכזריות כלפי עצמי, אני אדבר על ההלקאה העצמית, או שאולי אני אשתמש במונחים קצת פחות בועטים ואולי יותר מאוזנים.

מאוזנים, זאת מילה תמוהה בעיניי, אין דבר כזה חיים מאוזנים ואנשים בריאים ממש.

אני אדבר על התובנות שלי לגבי החיים, תשע וארבע דקות, נכנסתי והשומר בכניסה חייך אליי, רצתי במדרגות למעלה והתיישבתי בכיסא.

על מה אני אדבר היום? מיליון מחשבות רצות לי בראש, אני אסתכל לה בעיניים המבינות שלה ואקלוט שאולי בכלל אין לי מה להגיד.

אז למה אין לי מה להגיד? הכל בועט וכל כך חי, בועט לי בבטן ואומר "נו תפרקי כבר.. תביכי את עצמך, באת לטיפול".

אני יושבת שם ומחייכת במבוכה, מספרת לה תחילה על הדברים האופטימיים, כדי לרכך אותה קצת, שלא תראה שאני שקופה לגמרי וכל הרגשות שלי שפוכים אצלה במשרד על הרצפה.

 

אני מסתכלת ימינה ורואה משחק קופסה של ילדים, מטפלים בחדר הזה גם בילדים. כמה נחמד אם היה אפשר להוציא אינפורמציה מאנשים מבוגרים באמצעות משחקי קופסה.

איכשהו אני אף פעם לא מסתכלת על השעון כשאני יושבת ומדברת שם על עצמי, או על השנאה שלי כלפי עצמי, על חוסר הקבלה.

על העובדה שאני כל כך חשופה אבל לא חושפת דבר, שאני מרגישה שהציניות הזאת עוד תהרוג אותי, מבלי השימוש במילה להרוג, כי היא דרמטית מדי, למרות שאני מרגישה דרמטית מדי היום ומותר לי.

מותר לי זה שורש הטיפול, מותר לי להיות עצבנית, מותר לי לכעוס על חלקים בגוף שלי שלא החלטתי אם אני אוהבת אותם או לא, מה שבטוח הנוכחות שלהם מכבידה עליי מעט והייתי רוצה שהם ישתפרו רק בכוחות המחשבה, אבל לא המחשבה שלי, המחשבה של אחרים.

אולי הייתי ניזונה ממחשבות טובות של אחרים ומטפלת בעצמי בצורה הזאת, צעדים פשוטים להחלמה.

צעדים פשוטים, כמו במונופול, או כמו בכל משחק קופסה.

נכתב על ידי סרנדיפיטי , 23/6/2013 12:36   בקטגוריות בריאות, היערכות מחדש, נשים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור, אהבה ויחסים, ילדות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסרנדיפיטי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סרנדיפיטי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)