הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

תמיד בא לי להתחיל את המשפט ואז כשאני מתחילה זה נשמע לי לא קשור לכלום,

אז... :) מחקרים מראים שבתור סטודנט גם אם אין לך הפרעות קשב וריכוז אתה מתחיל לפתח כאלה בתקופת הבחינות, היום באמת יעלתי את הזמן והחלטתי לפרוס את הגיגיי כאן...

קמתי ב11 בבוקר, שעה מוקדמת לכל הדעות, החלטתי שעליי להשקיע ארוחת בוקר מושקעת, בכל זאת צריך ללמוד למבחן, אחרי זה החלטתי לייעל איזה משהו קטן במגמה שלנו בלימודים והחלטתי לטפל בזה, אחרי זה נזכרתי שבדיוק רציתי להזמין משהו באינטרנט שאני דוחה כבר שבוע אז היום זה היום, אחרי זה החלטתי שאחפש שמלות כלה (למרות שעוד לא קבענו תאריך, נקבע אחרי תקופת המבחנים, חמסה חמסה), אחרי זה החלטתי שלא מספיק לחפש שמלות כלה אני אחפש מאפרות, כי הרי חשוב שאהיה ערוכה לאירוע שיתרחש עוד איזה שנה ככל הנראה. הכי חשוב אבל, שלא למדתי, מהבוקר הצלחתי לעבור על סיכומים של שני שיעורים בקושי, הצלחתי לרוץ במעלה המדרגות הלוך וחזור לפחות עשר פעמים, לכבס, לסדר את החדר, מה לא אבל העיקר לא ללמוד למבחן הארור הזה.

אני לא מאובחנת אגב, אני לא חושבת שיש לי הפרעת קשב וריכוז ברמה הזאת, יש לי הפרעת פייסבוק, הפרעת עדכונים שוטפת (את האייפון עוד איכשהו הצלחתי להשבית, לשים על שקט, להכניס לארון (!!!) ולא להתייחס אליו (הרי זה כל כך פשוט, טוב שלא פרקתי לו את הסוללה והשלכתי אותו מהחלון). עכשיו שהחדר מסודר, הכביסה מתנופפת לה ברוח, אני שבעה, הפייסבוק כבוי, הבנתי שעוד אין צורך לחפש שמלת כלה (על אף הכיף הגדול), הזמנתי את מה שרציתי מהאינטרנט, עכשיו אני מבינה שהבעיה די חמורה אבל נשלטת.

אז אני נודרת נדר לא להיכנס לאינטרנט בשעה וחצי הקרובות, כלומר עד 17:50, אני בספק אם אצליח לעמוד במשימה הקשה הזאת. לפעמים אני תוהה אם עדיף לחזור לימים "חשוכים" יותר כביכול, כשעוד נדרשנו לחפש דברים באנציקלפודיות עבות כרס (כאלו שגם היו לי בבית ומכרנו לצערי, עולם התנ"ך ועוד), אלה ספרים שהייתי מעדיפה להוריש לילדיי ולהעביר להם הלאה מאשר את ויקיפדיה, שהיא לא מקור מוסמך במיוחד (אני מעריכה אותם מאוד בכל הכנות). לחזור לימים שבהם היינו משחקים בחוץ ולא עסוקים בלדפוק לעצמינו את הראיה והמוח כמו זומביים מול המחשב, אני עוד שמחה שאני מצליחה לתקשר עם אנשים מחוץ לפייסבוק... כי בשביל זה יש טוויטר, דווקא טוויטר אין לי, אולי אפתח אחד ואמשיך לחפור שם על חוסר היכולת שלי להתרכז?

טוב מה אמרנו? שעה וחצי בלי אינטרנט,

מעכשיו..

כל פעם אני חושבת שתהיה לי הסבלנות או הזמן לכתוב ושניהם לא מתרחשים. החודש האחרון היה מלא באירועים שונים, קודם כל היה אירוע משמח וגדול שהאיר את כל התקופה הזאת, מצד שני היו כמה אירועים מבאסים במיוחד. אני חושבת שההתעסקות שלי בכל מה שקשור למצב הפיזי שלי, גרמה לזה שאתעסק בחרדות שלי שקשורות למצב הפיזי שלי, מה שלא שיפר את המצב הפיזי שלי במיוחד או את המצב שלי מבחינת הלימודים. אני מתחילה להרגיש כאילו פיתחתי הפרעות קשב וריכוז ואולי זה באמת נכון אני לא יודעת, התחושה העיקרית היא שאני מאוכזבת מעצמי וגם בתור ילדה לא ידעתי איך להתמודד עם האכזבות האלה אלא רק ללכת ולנטוש את המקצוע. הבעיה היא, שכשהייתי קטנה היו המון דברים בהם הייתי טובה מאוד, מבחינת מקצועות לימודיים ומעט מאוד בהם לא הייתי טובה, כשגיליתי שאני לא טובה במחשבים זנחתי את זה, גם פיזיקה, גם כימיה, גם מתמטיקה כמעט אבל אין מה לעשות חייבים להוציא בגרויות מוצלחות אז ישבתי וחרשתי אבל כשקיבלתי ציונים נמוכים תמיד היה לי קשה להתגבר על העלבון, זה מה שאני מרגישה עכשיו במקום בוחן ששווה נקודת בונוס, אבסורד אני יודעת, אבל אני לא יכולה לשחרר את תחושת הפרפקציוניזם שעוברת בכל נים בגוף שלי... גם ההגדרה הזאת קצת אירונית, בהתאם למקצוע. בכל מקרה, הרגשתי כאילו איבדתי את עצמי קצת בתחום הלימודי, לפחות הייתי שמחה בכל התקופה הזאת, בגלל החדשות הטובות. למדתי קצת לשחרר בנושא הכספי ולהבין שעם הרבה רצון וקצת יכולת גם פיל יכול לזיין תרנגולת (אני לא זוכרת את ההמשך של הביטוי החינני הזה), כשאני אומרת למדתי זה אומר שישמתי את זה לתקופה ארוכה של שלוש וחצי דקות ו22 מאיות השניה ומשם שיחררתי את החרדה לחופשי. מקווה שהרושם שעולה כאן הוא לא שאני חרדתית בטירוף, אלא רק מעט מאוד ובדרך כלל אני יודעת למתן את זה, בשפת העם אני לחוצה פחד לפעמים.

על חדשות טובות אני תמיד כותבת פחות ובאופן כללי כותבת מעט בתקופה האחרונה, כמעט ולא מבקרת בבלוגים ומשתדלת להתאים את עצמי לחיים הסטודנטיאליים העמוסים מדי. בלי קשר, על חדשות טובות אני כמעט ולא כותבת בגלל ה"עין", the evil eye.

אז באותו הקשר:

http://www.youtube.com/watch?v=SG1UcBXNuc0

אולי נושא העין לא משפיע כל כך אה?:)

שיהיה שבוע טוב וקל יותר.