הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

איזו תקופה, של התחלות טובות, המשכים מצוינים ומצב בריאותי רעוע. כשאני נהיית מדוכדכת ועצבנית בגלל שאני לא יכולה לשבת, כי הכאבים גומרים אותי, כי אני לא מרגישה כמו אישה יותר, כי אני מרגישה כמו רוח רפאים כאן, כמו קליפה חלולה של עצמי, כשכל השאיפות שלי מתגמדות וכל מה שנשאר הוא כאב חד ופיזי בגוף. אני שונאת את זה, שונאת את המשמעות של כל הדברים האלה. שונאת לחשוב על העתיד שלי עם הבעיה הזאת, שונאת את החלק הזה בגוף, אני שונאת את הכל. לא יכולה לשבת בבית, אז אני נוסעת להורים ונשברת כאן.. כאן יותר קל להישבר, אמא שלי יושבת ובוהה בי במבט קודר ואבוד ומנסה להבין מה לעשות איתי מכאן. לנסות עוד טיפול? זה מרגיש לי חסר טעם, שלחו לי תרופה לא נכונה ואין לי סבלנות אפילו להתעסק עם הטלפונים ולהחליף אותה, הכל עצוב וקודר בדיוק כמו מזג האוויר הזה.

כמה קשה להיות אדם חזק ולהפחיד את כולם כשאת נשברת, כאילו שזה ישבור את כולם, שהרסיסים שלך לא יעופו עליהם בטעות וישברו להם חלק מהקליפה.

ילדה
אביב גדג'
מילים ולחן: אביב גדג'
ילדה
כבר לא נחיה באושר
ילדה
רק אל תבכי לי עכשיו
אולי הכל יסתדר
את יודעת שאני משקר...
אנשים ברחוב מסתכלים עלינו
ממש עוד מעט
רק עוד קצת...
תחזיקי כל דבר שלא נשבר לשניים
את שנאחזת בכל אחיזת עיניים
מחר
כבר לא נחיה באושר
אולי אני אתקשר
את יודעת שאני משקר...
כאב זה הסם היחיד שמשפיע עלינו
ממש עוד מעט
רק עוד קצת...
תחזיקי כל דבר שלא נשבר לשניים
את שנאחזת בכל אחיזת עיניים
אם יש עוד משהו שלא נשבר לשניים
שלא נשבר עדיין

עריכה מאוחרת- לא מדובר בפרידה, אלא רק במשבר הבריאותי הקשה הזה...