זה הולך להיות פוסט של השתפכות רגשית טהורה, אני מבינה את המצב ואת מקורו, אין שליטה בדבר וזה מפחיד יותר מהכל.
לפני מספר ימים התרגשתי שהחתונה מתקרבת בצעדי ענק ואפילו הדברים החלו להסתדר, לאט לאט ובזהירות הצלחתי להתמודד עם הפחד הכי גדול שלי. השיא היה כשחטפתי פיק ברכיים אמיתי, סחרחורת ותחושת חלחלה קשה, אבל עברתי את הנקודה המזהירה הזאת ולא לבד, עברנו אותה ביחד.
כרגע לא נראה לי שמשהו הולך להתקיים מהאירוע המשמח הזה והכל כך חשוב הזה.
מבוהלת ועצובה.
איך אמורים להתייחס לגורם חרדה שאי אפשר להתמודד איתו בשום צורה? איך בורחים ממה שנמצא בכל מקום ומאיים על כולם?
אני מתגוררת קרוב יותר לדרום, החתונה שלנו אמורה להתקיים באיזור שנכון לעכשיו מוגדר כמסוכן מדי בשביל התקהלות. אני מבינה את המקור ומחזקת את ידי הפועלים בדבר, הגיע הזמן לעשות משהו בנידון.
כולם מנסים לנחם ולהרגיע, אבל אין מה, לא יודעת איך נזיז את הכל ויצא לי כל החשק מלחלק הזמנות אם גם ככה נצטרך לשנות עליהן את כל התאריכים.
התגברתי על הפחדים האחרים הכל כך גדולים האלה והנה הגיע פחד גדול ומוחשי הרבה יותר.
מאחלת שכל חבריי שיצאו למילואים יחזרו הביתה בשלום, שנדע רק לילות שקטים ושאולי אולי תהיה בי מתישהו אופטימיות זהירה להגיד, כן הנה זה מתקרב באמת בצעדי ענק
וכמה כיף
כולם בסדר.
אנחנו נהיה בסדר?
http://www.youtube.com/watch?v=AOBs8dU4Pb8