הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

המילה הראשונה שלי הייתה פוצ'קה.

מילה אישית למדי, לאור העובדה שהיא נאמרת כל כך הרבה פעמים בביתי וכשהיא נאמרת היא נאמרת עם חיוך רחב ונוסטלגי.

אז, הייתי עושה שני דברים כדי להירגע,

מודיעה בקולי קולות שאני הולכת לישון, מסתובבת עירומה בהפגנתיות ולא מוכנה להתלבש,

גם כשיורד שלג בחוץ ומשחקת עם הפוצ'קה שלי. 

אישית, הייתי מצפה לשמוע שהפוצ'קה הזאת היא איזו בובה ילדותית, כי אחרי הכל מה ילדה בת שנתיים יכולה להחזיק בכזאת אדיקות בידיה הקטנות?

אבל האמת היא שהפוצ'קה שלי הייתה שפופרת קטנה מאוד של משחת טייגר לכאבי שרירים.

משום מה, החלטתי שזה הצעצוע האהוב עליי בעולם וכשהייתי כועסת או מתעצבנת הייתי מחזיקה בה ומשחקת איתה עד שהייתי נרגעת. 

כשהייתי במצב רוח מרומם יותר הייתי מסתובבת בבית ושואלת איפה הפוצ'קה שלי.

הפוצ'קה שלי היא מילה שהמצאתי, שכל כך יקרה לי.

לפני שלוש שנים בשוק כפרי בלאוס, מצאתי כל כך הרבה פוצ'קות, שהחלטתי להביא 3 אריזות של פוצ'קות הביתה, 

שבמקרה של צרה, ריב, או משבר כלשהו, כל אחד יוכל להחזיק חזק בפוצ'קה שלו ולחזור אחורה בזמן.