הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

קחי את עצמך בידיים, למה את בוכה, קומי צריך לרוץ.. רוצי, רוצי, נו מהר יותר, למה נפלת? אסור לך ליפול את לא יודעת? אל תכעסי על עצמך, למה את בוכה? קומי כבר זה לא יעזור. כואב לך? קומי כבר, עכשיו כואב פחות? רק הלב כואב או המצפון או הראש את כבר לא בטוחה. אז מה כואב עכשיו יותר? זה עוד מבחן אחד שאולי לא תצליחי בו, נכון את צודקת למה הלכת ללמוד את זה בכלל? למה חזרת ללמוד בכלל? היית כל כך טובה בדברים אחרים, למה לא הלכת ללמוד מקצוע קל יותר אה? למה תמיד הקושי הזה? למה תמיד לשים לעצמך רגליים? מתי תלמדי שאת טובה מספיק? אולי זה לא יקרה נכון? למה את נזכרת עכשיו בדברים האלה? כשהיית צעירה הצלחת יותר בדברים האלה אז למה הכל מתחרבן לך עכשיו כל הזמן? זה לא כמו כל מה שחשוב, אז מה אם חלק במועדי ב'? זה לא הכי חשוב... מתי תביני שאלה לא הדברים החשובים בחיים באמת, אז נכשלת בקורס אחד אבל קורים לך כל כך הרבה דברים טובים בחיים?

למה כל האובססיה הזאת וחוסר הרצון הזה לשחרר?

מאיפה תגיע המוטיבצה כבר?

אני רוצה שהיא תגיע,

עייפתי.