ההבנה הזאת מציקה לי. ההבנה שאני כל כך רוצה לכתוב ולא מסוגלת. רציתי לברר עם עצמי למה זה קורה, מה חוסם אותי בדיוק? להלן רשימת המכולת החשובה שלי... אני תוהה עד כמה אצליח לדייק בה מבלי להתפלסף:)
אני לא מסוגלת לכתוב כי הכתיבה מעלה את הפחדים הכי כמוסים שלי.
אני לא מצליחה לכתוב כי כל החלומות שכל כך רציתי להגשים עולים לי בשניה שאני מתחילה לכתוב.
אני לא מצליחה לכתוב כי כשאני מתחילה, הביקורת העצמית שלי מעלה את הראש המכוער שלה.
אני לא מצליחה לכתוב כי אז אני נחשפת בקלות גדולה מדי ומפחדת שמישהו יזהה אותי דרך הכתיבה, למרות שכשהייתי קטנה החלום הכי גדול שלי היה שיזהו אותי דרך המילה הכתובה.
אני לא מצליחה לכתוב כי מעבר לתחושה החשופה אני כל הזמן תוהה מה כולם ירגישו בקשר לזה, כי אני לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת העצמית שלי, אז בטח לא עם ביקורת של אחרים.
אני לא מצליחה לכתוב כי אז אני אצטרך לטפל בכל מה שמציק לי, כי הכל יצוף לי וזה יהיה קשה מדי.
אני לא מצליחה לכתוב כי אני מפחדת שאין לי מספיק ניסיון בכתיבה.
אני לא מצליחה לכתוב כי המוזה שלי הולכת מהר כמו שהיא מגיעה.
אני לא מצליחה לכתוב כי אני לא מעריכה את עצמי מספיק ולא מאמינה שאני מספיק מוכשרת.
אני לא מצליחה לכתוב כי במקום לחבק את זה, דחיתי את זה כשהייתי צריכה לקבל את זה לחיקי.
אני לא מצליחה לכתוב כי לפעמים אני מרגישה שפשוט מאוחר מדי להתחיל ושעכשיו כל מה שיש לי לכתוב יהיה מבוסס על חוויות סביב הכאבים, במקום החוויות והשאיפות האופטימיות שלי.
אני לא מצליחה לכתוב כי אני לא מאמינה שנשארה בי מספיק אופטימיות כדי לחלוק בה עם אחרים.
אולי היא כן שם? רק קצת אבודה, שקטה ונוטה לא להרים את הראש יותר מדי, כדי שהחבטות לא יהיו חזקות מדי, או שאולי הגיע הזמן לספוג קצת חבטות? כבר לא נשאר ממה לפחד, רק לנסות לצמוח...
Sideways/ Citizen Cope
You know it ain't easy
For these thoughts here to leave me
There's no words to describe it
In French or in English
Well, diamonds they fade
And flowers they bloom
And I'm telling you
These feelings won't go away
They've been knockin' me sideways
They've been knockin' me out lately
Whenever you come around me
These feelings won't go away
They've been knockin' me sideways
I keep thinking in a moment that
Time will take them away
But these feelings won't go away