פרק 3- I have known you from
somewhere
Nadia POV
אני פותחת את עניי, כל שריר
בגוף שני נעול ומתוח, מעניין כמה זמן ישנתי?היה לי חלום... כל כך מוזר, שאני אחרי
ההופעה פוגשת את ביל... ושאנחנו מדברים כזה וואו זה היה הזוי!!
מתחתי את כול גופי בניסיון
נואש לשחרר את הלחץ שנחפה אליו. סובבתי את הראש לכיוון השעון שעל השידה שלי, 16:56
וואו אני ישנתי המון זמן...
בלי שאלות מיותרות קמתי
לכיוון האמבטיה שצמודה לחדר שלי.
התפשטתי, להפתעתי אני אהיתי
לבושה בפיגמה שלי ולא בבגדים הרתובים מאתמול,עבודה של מארק . המים מרפים את
השרירים ומרגיעים לא משעירים מקום למחשבות, סיבנתי את גופי וחפפתי את הראש, אחרי
ששתפתי הכול ביסודיות, וציחצחתי שיניים, לקחתי מגבת לבנה וכרחתי אותה סביב גופי
הנותף ובוד מגבת את השעיר. יצאתי מהאמבטיה ופניתי לחדר הארונות הניסתר שלי, מי שלא
יודע בחיים לא היה מצליח למצא אותו מסתתר בדלת סודית באחת המראות הרבות בחדר, ניכנסתי
פנימה, חדר הארונות שלי יותר מזכיר חנות בגדים, זה נכון. הכול מסודר ותלוי במקום.
כל הגינס על ווים נמוכים, החולצות מסודרות בקפידה על מדפים מעל, החגורות וכול
האביזרים על שולחן קטן נפרד, הנעלים על הריצפה, כל ההלבשה התחתונה והגרביים בקופסה
אחת בצד בצד ליד הפינה הנידחת שבה תלויה תלבושת בית הספר שלי. על שניי הקירות
היחידים שלא מוסתרים בבגדים תלויות שתי מראות שמשכפות אחת את השנייה מליוני פעמים.
אחרי שבחרתי חולצה שחורה חלקה וגינס קרעים ככה, ירדתי למטה. עוד במדרגות יכולתי
לשמוע את הטלוויזה הרועשת, ככה זה שחנוכה צריך לסבול אותו 24/7. ירדתי במדרגות
במהירות ובלי להסתקל לצדדים יותר מדי הלכתי לכוון המידבח.
-אווו בוקר טוב, אני רואה
שהפרינססה התאוררה- קרא מארק מהסלון, חייכתי ולקחתי קערה וכף מהארון.
-בוקר טוב!!!- אמרתי בקול
עליז וכמעט רקדתי למקרר.
-אני רואה שמישהי התאוררה
במצב רוח טוב היום-,
-בהחלט!, ושלא תעז להרוס לי
עד שזה קורה פעם ב20 שנה- מזגתי את החלב לקערה
-טוב ברור אם גם אני אהיתי
ישן 13 שעות גם אני אהיתי מרגיש טוב-
-מה מפריע לך בדיוק? תישן-
אמרתי והסתובבתי בחדות, הקערה כמעט נפלה לי מהיד והחיוך שעל פני דאך.
לא יכול להיות!!
על יד מארק ישבו ה-תאומים
קאוליץ, שותים בירה שנהם מחייכים אלי, ומסתקלים עלי במבט בוחן,
לא נכון זה היה רק חלום, או
שאולי אני ממשיכה לישון, יש מצב.
-טוב נדיה מה את מסתקלת ככה?
את הרי יודעת מי זה?- הוא שאל בעיברית
-ממכן, סתם מפתיע לקום
יום בהיר אחד ולראות את התאומים קאוליץ בבית שלי- עניתי –מה הם בכלל עושים כאן?-
-התקשרתי עליך אתמול ב2
בלילה וביל ענה, אז אמרתי לו איפה אנחנו גרים והוא הביא אותך הביתה- הוא אמר
בפשטות. התאומים לא נראו מרוצים
-אז לא חלמתי את זה- אמרתי
ספק לעצמי
-חשבת שזה חלום...- נשמע קולו
של ביל מבין ההירהורים שלי.
-ממכן, האמת שכן, יש לי את
הניטייה הזות- התיישבתי על הכורסה האהובה שלי ואכלתי כף גדולה של קורמפלקס קינמון.
-את מתכוונת שיש לך פנטזייה
חולה...- אמר מארק משועשע
-כן קצת- הודתי- רק קצת, שאני לא מסוגלת להבדיל בין מה
שקורה לבין מה שאני חושבת שקורה- הכנסתי
עוד כף לפי.
-זה רע?- צחק טום ולקח עוד
שלוק מהבירה שלו. משכתי בכתפיי.
-אהה וביל אמר שאתמול עשיתם
הכרות רישמית אז.. אני טומס קאוליץ טרומפר, אני האח הגדול של ביל ובכללי
אני בן אדם מאוד טוב – הוא חייך ולחצתי את ידו –את בטח נדיה- הנהנתי בחיוך פעם
אחת.
-את ממש מוכרת לי- הוא אמר
מהורהר. מארק וביל צחקו.
-ברור אידיוט, זות אחות של
מארק היא חיה איתו בגרמניה 3 שנים! זות שהיסתקלה לך על הגיטרה כאילו היא מתה לאכול
אותה עד שנתתה לה אותה פעם אחת והיא ממש הצליחה לקחת אקורד- אמר ביל, וגל של זיכרונות
שטף אותי, הוא זוכר, הוא זוכר אותי, כן כל זה קרה כשחייתי עם מארק כשאיתאהבתי
בביל...
טום עשה פרצוף מבין
אידיוטי, שממש דרש כאפה, אבל החזקתי את עצמי בידיים. ביל חייך חייך רחב ומנצח.
-ליקה התקשרה עליך,- מארק
התחיל בלי קשר
-מה היא רצתה?-
-לדעת מה איתך-
-אז כדאי מאוד אני ידביר
איתה- שתיתי את החלב שנשאר לי בקערה –אהה וביל, תודה על אתמול- אמרתי ורצתי לחדרי.
Tom POV
מוזרה, אבל חמודה אני חייב
להודות שיש לה באמת עניים מאוד יפות, וגוף גם, אפשר לומר שהיא יפה, אני מבין מה
ביל מוצא בה, ואני מקנה אני מקנה בו שהוא הצליח להתאהב, שהוא מרגיש את העיקצוץ
הנעים הזה בלב, שהוא אפילו ניזכר בתקופה הרחוקה ההיא..
24,08,2003 לפני 7 שנים
אני, מארק וביל ישבנו אצל
מארק בבית, היתה לי ביד גיטרה וביל שר את השיר החדש שלנו. מארק נראה מתעניין
והקשיב. אחרי שביל גמר לשיר, הבחנתי בזווית העין בילדה, שערה בלונדיני, עורה לבן,
ענייה גדולות ותכולות מביטות בנו כאילו מהופנטות, במיוחד בגיטרה שלי. חייכתי, היא
באמת היתה מתוקה.
-מארק,- היא אמרה בקולה
הילדותי ורצה אליו, מתיישיבת בקלילות על בירכייו. - I'm bored- היא התלוננה,
-ומה אני יכול לעשות?- הוא
שאל אותה באנגלית.
-תבקש מהם לנגן שוב זה היה
יפה- היא לחשה לו אבל יכולתי לשמוע.
אני וביל התחלנו לצחוק.
-You
think so?-ביל שאל והיא הנהנה, -מארק
לאחותך יש טעם טוב במוזיקה- מארק היסתקל עליו במבט של 'אני יודע'
03,11,2012 היום
וואו כמה זמן עבר...
הדלת נפתחה, בלי להסתקל בכלל לכיוון שלי חצתה את החדר ילדה עם עור
כהה ושתי קוקיות ענייה גדולות וחומות, על ידה הימנית משהו כמו 100 צמידים צבוניים,
על צווארה תלוייה שרשרת של "רינבואו" וגם החולצה, היא לבשה סקיני גינס
כהה וסוודר סגול. היא נראתה לא רע בכלל אבל....
היא עלתה במהירות למעלה ונעלמה...
הטלפון שלי- דיוויד
-מה?- אמרתי בחוסר חשק לשפורפרת
-איפה אתם לאזעזל?- הוא אמר בכעס, פשוט יכולתי לשמוע איך הורידים שעל
המצח שלו מתפוצים מרוב עצבים.
-אצל חבר- אמרתי בשלווה והתישבתי בפיסוק רחב יותר.
-איזה?-
-מהילדות הוא גר כאן, אתה לא מכיר, או לא זוכר בכול מקרה- המשכתי
בתון השלוו בזמן שביל ומארק ציחקקו.
-אז תחזרו עכשיו מהחבר הזה שלכם, יש לכם סאונד צאק עוד שעה
וחצי!!!- הוא עצר- אם תספיקו להגיע בזמן לירושלים...- הוא הוסיף במין דעגה מלחיצה
כזותי.
-אנחנו בירושלים נגיע לשם ב5 דקות אפילו אם נלך ברגל-
-אם נלך ברגל בעמצה היום לפני הופעה, כבר לא נגיע לשום מקום- אמר
ביל, לי או לדיוויד לא יודע.
-תומר לאח הבעייתי שלך ששמעתי אותו- הוא אמר וניתק. בזמן האחרון הוא
וביל לא מסתדרים במיוחד.
-קדימה אתה בא?- ביל כבר קם מהכורסה והתחיל להפרד ממארק.
-כה, רגע, מארק היה ממש כיף לפגוש אותך, נתראה עוד אנחנו בירושלים
שבוע- אמרתי וחיבקתי אותו ביד אחת
-טוב ביי- הוא ליווה אותנו, ואנחנו יצאנו לרחוב הגשום.
כן, אני יודעת יצא ממש קצר, אבל אולי אני יפצה אותכן בשני פרקים אחרי זה ^^
ותגידו לי "תתחדשי" על העיצוב, הוא אידיוטי אבל זה הכי טוב שאני יכולה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
