מבצע: שבירת החום בהוגוורטס

הספר: הארי פוטר וחדר הסודות/ ג'יי קיי רולינג

מספר עמודים: 351

יש לי שתי מילים בשבילכם: רון והרמיוני.

דמויות הסיידקיק הכל כך חמודות האלה בהחלט עושות את הספר השני למדהים כמו שהוא. יש משהו במערכת היחסים של "אוהבים לשנוא" בין השניים שפשוט הופכת אותן לדמויות שגונבות מהארי לפעמים את אור הזרקורים.

עובדה שאי אפשר לערער אליה- בספר השני בהחלט גדל התפקיד של רון והרמיוני בספר. עם בשנה הראשונה רון היה הסיידקיק/החבר הכי טוב המושלם, והרמיוני הייתה הנערה המעצבנת שכולם שנאו אבל אהבו להעתיק ממנה שיעורי בית, אז השנה הדמויות של שניהם מגיעות ליותר עומק. 

הרמיוני, בתהליך מדהים הופכת לאט לאט מילדה לנערה, שאני (לפעמים) מזדהה איתה מאוד: תולעת ספרים משובחת, אוהבת לקרוא ואוהבת ללמוד, תמיד דוחפת את עצמה לעוד הישגים, אבל בו זמנית לא שוכחת מי הם החברים שלה, ולא לשנייה אחת לא מאבדת את מי שהיא בתוך הדברים הנוראיים שקורים מסביבה. ורון, הבן הדביל אך-כל-כך-חמוד, אשר בזכותו אנו באמת מתחילים להבין את המשמעות של המושג "משפחת קוסמים ענייה", שגרם לי כל כך הרבה פעמים לצחוק עם הערות דביליות ולא קשורות ברגעים הכי לא מתאימים, עם האחים הכי מופרעים אבל מוכשרים (כל אחד בדרכו שלו) שגורמים לך לרצות לעבור לגור יחד איתם, בתוך התא המשפחתי החם והאוהב הזה בניצוחה של גברת וויזלי. שניהם נפתחים לקוראים בספר הזה בצורה אחרת ועמוקה יותר, ושניהם מרככים את העלילה שבלעדי רגעי צחוק קטנים, או רגעי oohhhhh חמודים, הייתה די מפחידה ומלחיצה: הארי, שמגיעה לשנתו השנייה בהוגוורטס, מתמודד עם בסיליסק, חיה אשר נעה בצנרת של בית הספר ומאבנת תלמידים להורים מוגלגים, ביניהם גם הרמיוני. הוא אז נפגש שנית עם זיכרון של לורד וולדמורט אשר פתח את חדר הסודות, ו(כרגיל) מנצח אותו.

מחשבה אקראית בעברה לי בראש: עם לי היה גמדון בית- זה אומר שלא הייתי לסדר את החדר שוב לעולם ועד? או, גם עם הגמדון בית, גם אז היה לי שטיח שמורכב מכל פריט לבוש בארון שלי?

דעה סופית: בהחלט המשך טוב לעלילה, אותו קו קליל שהתחיל בספר הראשון, עם נגיעות אפלות יותר, שנמצאות בניגוד לרגעים קלילים ונחמדים שמאזנים אותם. עוד תבשיל מצויין מהמטבח של ג'יי קיי רולינג.

הלאה לשלישי, גברת פואטיקה.