ספרינג ביקורות.

השמיים הם הגבול.

רושם ראשוני- הרקע יפה מאוד ונותן תחושה עדינה ונעימה. למרות זאת, התמונה של הים לא כל כך קשורה לסיפור, ואפילו לא לשם הסיפור. העיצוב ישר תפס את עיניי, כי יש לו תחושה קצת מצועצעת ולא מתאימה. כל כך הרבה צבעים, חוסר התאמה מובהק. הכול בהיר כל כך, וקצת יותר מדי. (6 מתוך 10).

שם הסיפור-  השמיים הם הגבול. על פני השטח השם מצוין לדעתי. הוא לא חושף יותר מדי מידע, הוא טומן בחובו משפט יפה, והוא יכול להוביל את העלילה לכל כך הרבה מקומות. הבעיה היא שקראתי את כל הפרקים שכתבת עד עכשיו, והמשפט לא מתקשר בצורה הטובה ביותר לעלילה. אני חושבת שעדיף לך לשנות את שם הסיפור, גם אם השמיים מייצגים את ההורים שמתו או משהו כזה, וגם אם הכנסת את המשפט הזה בתוך העלילה. זה דווקא רעיון יפה, שמשמש המון סופרים, אבל הוא לא חזק מספיק לדעתי, לא קשור מספיק למה שהסיפור מספר, או למה שהוא מנסה להגיד. (5 מתוך 10).

רעיון כללי-  תראי, הרעיון הכללי בחלקו באמת יוצר סיפור מעניין וקונפליקטים מעניינים. משפחה נזקקת בלי הורים שמנסה להסתדר, לצד מתבגרים בני 18 עם כסף. התעסקות בבנות, בגידות ונקמות. אין ספק כי זה מעניין את הקהל. אבל יש כל כך הרבה חוסר היגיון.

איך יכול להיות שההורים נפטרים ואף אחד לא יודע מזה? איך זה הגיוני? הרי יש רישומים, יש מסמכים, יש עובדות סוציאליות ומשרד רווחה שאמור לטפל במקרים האלו. איך יכול להיות שהם חיים בבית לבד, ואף אחד לא יודע שההורים נפטרו? וגם אם זה מקרה שאפשרי, הוא קיצוני מדי. היית צריכה להיות יותר ספציפית בהסבר על המקרה הזה, ואיך יכול להיות שזה באמת כך.

ואם כבר בחרת בכינוי קלישאתי כמו 'חנון', למה אל הוא חנון? הרי הוא תלמיד גרוע, לא? כינוי אחר היה מתבקש יותר.

אבל בסך הכול, מלבד חוסר ההיגיון המסוים הזה, הרעיון נחמד. התמודדות של מתבגרים עם המורים, אהבות ראשונות. אופי מסויים לכל דמות ודמות שגם מאוד מודגש לאורך כל הפרקים.

הסיפור מעניין, הייתי ממליצה לך פשוט לסדר אותו מבחינת ההיגיון, כמו שהמלצתי. אני חושבת שזה יכול להיות מועיל מאוד וגם ישפר מאוד (: (7 מתוך 10).

עיצוב-  העיצוב לא טוב בכלל לטעמי, כפי שכתבתי בסעיף הראשון. יותר מדי צבעים שלא מתאימים אחד לשני. זה צורם בעין ומוציא את החשק להמשיך ולקרוא. הרקע של הרשימות לא משתלב עם הכתוביות הלבנות, כי הן מאוד לא בולטות ומקשות על הקריאה. התמונה בראש הבלוג לא נראית קשורה לסיפור בכלל, והסמיילי יוצר תחושה קצת מצועצעת. הייתי באמת מציעה לך לשנות אותו, כי לסיפור כזה דווקא יכול להיות עיצוב יפה מאוד, עם תמונה שמתאימה לסיפור ונותנת אווירה מתאימה. בנוסף, הכול כל כך בהיר כפי שאמרתי. זה סיפור כל כך עצוב, שפשוט לא מקבל את האווירה שמתאימה לו, ויכולה רק לעשות טוב לטקסט עצמו. (5 מתוך 10).

דמויות- לא לא לא. פוסט דמויות. למה? יש לנו התנגדות משולשת לפוסטי דמויות בספרינג, במיוחד לכאלו עם תמונות של מפורסמים. פוסטי דמויות הם דבר פשוט מיותר. כל מה שהתמונה צריכה להגיד תוכלי להסביר במילים אותן תשחילי לתוך הסיפור. אני מציעה לך להיפטר מהפוסטים האלו, ולהבא, להכניס תיאורים של הדמויות דרך הסיפור עצמו. נכון שתמונה שווה אלף מילים? אז כאן, הרבה יותר יפה ומרשים אם תכתבי את אלף המילים האלו... בנוסף, אני חייבת להעיר על השמות של הדמויות. צ'ייס, אל, ג'ניפר, מקס יחד עם שם כמו נעמי? בישראל? עם שם משפחה כמו לוי? איך זה בדיוק מתקשר אחד לשני? הייתי מציעה לך לתקן. לשנות לשמות ישראליים. זה יוצר תחושה מציאותית יותר, הגיונית יותר, וכך ייקחו הרבה יותר ברצינות את הסיפור. (0 מתוך 10).

תגובות- וואו! המון המון תגובות... כל הכבוד! אוהבים וקוראים את הסיפור שלך... אין לי מה להוסיף. ברכות (: (10 מתוך 10).

כתיבה-   אז הכתיבה כאן היא בעיה עיקרית. אתחיל בכך שאחמיא לך ואומר, שיחסית לגיל 12 את יודעת לכתוב. לרוב את יודעת לתאר, לכתוב דיאלוגים טובים, את גם מעט שנונה בהרבה מהמקרים, דבר שממש לא נפוץ וממש לא קל להעביר אותו. כל הכבוד לך על זה.

ולמרות זאת, הצד הטכני הורס פשוט את הכול. הצד הטכני - והכוונה היא לפיסוק, ירידת שורות, שגיאות כתיב וכד' - הוא שהורס את הכול. הוא באמת כמעט ייאש אותי מלהמשיך ולקרוא, כי התבלבלתי בשורות, העיניים כאבו ולא הצלחתי לעקוב בקלות. וזה לא טוב בכלל.

כדאי שתעברי על המדריך לכתיבה נכונה שכתבנו. שם הכול מפורט מאוד- כללי פיסוק, כללים שקשורים לצד הטכני שבסיפור, שחשוב לא פחות מכל השאר, אפילו יותר.

יש לך שגיאות כתיב רבות, יש שגיאות הקלדה ושגיאות פיסוק. את צריכה לשים יותר פסיקים, ואם את לא מכירה את החוקים אולי כדאי שתלמדי אותם דרך מדריכים באינטרנט, או שאפילו תשאלי את המורה ללשון - אני בטוחה שזה גם ייתן לך נקודות זכות נוספות אצלה/ו, וכמובן יעזור לך גם בהמשך הלימודים ובכלל. בנוסף, כדאי לרדת שורות כשאת כותבת דיאלוגים, אחרת זה מאוד לא ברור וקשה מאוד לעקוב.

את צריכה להשאיר לקוראים מצב שהם יוכלו גם לחשוב קצת. יש לך נטייה לספר הכול, לחזור על הכול שוב ושוב גם כשזה ברור מאליו. אם אל הולך לבית של נעמי ומתפעל מהפאר, את לא צריכה שוב לחזור ולהדגיש כמה שהבית שלו מוזנח. הקוראים כבר הבינו את זה, וזה מעט הורס...

בכל מקרה, כדאי שתעברי טוב טוב על הפרקים לפני שאת מפרסמת. מבחינת פיסוק, מבחינת שגיאות כתיב. זה יכול לשפר פלאים את הסיפור שלך! בצורה מאוד משמעותית... (13 מתוך 20). 

עניין כסיפור-  הסיפור לא סחף אותי לחלוטין. את יוצרת מתח בין פרק לפרק אבל לא כזה שיגרום לי לחכות. ומלבד המתח, שהוא לא תמיד הכי חשוב בסיפור, חזרת על עצמך המון, חידשת במעט פרקים, והעלילה התקדמה באופן די צפוי. מלבד זאת, אני חושבת שהייתי הרבה יותר מתעניינת אם לא היה לי כל כך קשה להיכנס לסיפור בגלל הכתיבה והפיסוק שצרם לי בעין. נסי לתקן זאת, ואני חושבת שזה ישפר פלאים את איכות הסיפור שלך, באמת. אולי אפילו יגמד את כל הדברים האחרים שהפריעו לי... (6 מתוך 10).

הערות-   אז מה אמרנו? שני את העיצוב, תקני את שגיאות הכתיב והפיסוק, צרי רצף של היגיון בעלילה, ואל תשתדלי כל כך לחזור ולהסביר את עצמך. אני מכירה את התחושה הזאת, שאם לא תכתבי עוד מילה או תדגישי משהו נוסף, הקוראים לא יבינו – אבל הקוראים מבינים. באמת שהם כן, ואני אומרת לך את זה מתוך ניסיון. (: בנוסף, כמובן, היפטרי מפוסט הדמויות. הבנתי בדיוק איך נראית כל דמות גם בלי הפוסט הזה, כי כן הכנסת זאת לסיפור, כך שזה לא נחוץ בכלל! ודבר אחרון – השמות. בהנחה שהם גרים בישראל, כי יש את השם נעמי ויש שם משפחה 'לוי', אז למה השמות של כולם כל כך אמריקאיים?

לסיפור יש משהו, אני מציעה לך לשפר לפי ההערות שלי, וכך גם תוכלי להעצים את הניצוץ הזה שיש בו. הוא יכול להיות טוב הרבה יותר, עם מעט עבודה ותשומת לב לדקויות ופרטים. בהצלחה ! (5 מתוך 10).

 ציון סופי: 57 מתוך 100.

לא לשכוח ללנקק בפוסט העדכני וברשימות:

חנית!