(שבשבועות האחרונים הוא, איך לומר, יותר מנחמד. אפילו טוב מאוד) - כל עניין המסנג'ר הזה מתסכל אותי. מתסכל. ממש. ולחשוב שאם רק הייתי עולה עליו בהתחלה, בשנה שעברה, דברים היו יכולים להיות שונים. אז, באותם רגעים. בלילות.

-

ועם קשר למצבי הכללי:

אני לומדת. הרמה שונה משנה שעברה, קשה יותר, בדיוק ברמה שיוצרת לי עניין בחומר. בכל המקצועות. מה גם שסוף סוף נעים בין כיתות שונות! אחרי שנה שלמה באותו חלל-כיתה שכחתי כמה זה מרענן. הידד למקצועות הבחירה.

אני קוראת. את אותו הספר כבר די הרבה זמן, נכון, ובכל זאת. יש בו תיאורי מדבר נהדרים ומשפטים שהייתי רוצה לצטט בכל מיני מקומות, ובאופן כללי הוא מעורר מחשבה.

אני מדריכה. בינתיים חששי העיקרי, העומס, עוד לא הגיע. נראה שכל הסיבות-להדרכה שצוינו בקורס מתחילות לחלחל אליי, והיי, פתאום אני חלק משמעותי יותר ותורמת לחברה ולעצמי. יהיה טוב (נפלא, מצוין), יהיה טוב, כן.

אני מאזינה למוזיקה. כן? לא יודעת. לסופשבועברי-ים האחרונים הקשבתי הרבה. היום באוטובוס גם לאביתר הראשון, אחרי לא מעט זמן.

אני מצליחה לשמור על קשר. מי היה מאמין. עם הכיתה ביום-יום, עם כמה מהקורס כשיוצא, עם אנשי שייני בימי חמישי, סופי שבוע או סתם ככה אחרי הלימודים. אפילו הגשמתי סוג-של-פנטזיה ויש לי שיחה אימיילית. עכשיו רק חסר לי קשר של התכתבות דרך הדואר.

(מטרת פוסט זה היא שלא אשכח; סיבות אחרות לא מצדיקות את המשך צבירת המחסור בשעות שינה. P:)

לסיכום, שני דברים חשובים:

1. נחמד, נחמד, היה ממש נחמד. וכיף. ועדיין.

2. לא השתמשתי במילה "אבל" אפילו פעם אחת! נראה כמה זמן אצליח להימנע ממנה. כבר יש לי אלרגיה.