אני מאזינה למוזיקת הסתיו: גשם חזק-חזק ניתך על הגג, על העצים, על התריסים על הכל, גלגלי המכוניות הנוסעות מתחככים במים על הכביש, רעמים וברקים בליל חורף לא כל כך קר. הגשם מתחזק, ואני עוזבת את המחשב ומסתכלת דרך החלון בחדרי, אותו חלון שפונה לרחוב הראשי ושבגללו קשה לי לישון בלילות. ברגע זה אני מודה לו על כך שהוא מאפשר לי להביט החוצה, אל אור הפנסים. הטיפות גדולות וצפופות כל כך עד שהן הופכות למסך לבן, ואני רוקדת רוקדת, עם גרבי ברך אפורות-כחולות וג'ינס וחולצה גזורה, וכל העולם חי אצלי עכשיו.

איזה מכתב יפה כותב לי הסתיו, ממש כמו בשיר של אבן גבירול. הוא יודע כמה אני אוהבת לקבל מכתבים.

-

(17:30)