בשבוע שעבר חיכיתי לאוטובוס באבן גבירול. בניגוד למנהגי, עמדתי מחוץ לתחנה. בעודי מחכה ניגש אליי אדם והתחיל לדבר איתי. בגדיו היו מרוטים ופרצופו מלוכלך. חתך דיבורו היה מוזר, בלתי רגיל. "מה את עושה כאן? את יודעת שטיפלתי באבא שלי? לבד טיפלתי בו. ההורים שלך בטח עשירים, אבא שלך קונה לך את מה שאת רוצה, יש לך הכל בחדר, יש לך מחשב וטלוויזיה, יש לך כל מה שאת רוצה."

לא הגבתי. רק הבטתי לתוך עיניו והקשבתי. בינתיים הגיעה אישה מבוגרת והתיישבה על הספסל בתחנה. היא הבחינה באיש וצעקה עליו שיפסיק להטריד אותי, תוך שקראה לי לבוא לשבת לידה. המשכתי לשתוק, מביטה בשניהם, ולא זזתי, כי הוא עמד כך שהייתי חייבת לעבור קרוב מאוד אליו כדי להיכנס לתחנה.

"יצאת לטייל," הוא המשיך, "את לא בבית הספר, לא הגעת לשיעורים, אני יודע, מסיימים ללמוד באחת, בשתיים, עכשיו שתיים עשרה, יצאת מהשיעור, את לא מגיעה בכלל לשיעורים, הכל את לומדת מהמחשב, כל היום במחשב, ומלמדת את המורים שלך. אני יודע, את בסֵייפבּוּק, מלמדת את המורים שלך את מה שלמדת במחשב, לקחת לעצמך יום חופש."

האישה המשיכה לצעוק עליו. בשלב מסוים היא אמרה לו שאני בתה. זה גרם לו להתרחק מעט, אז ניצלתי את ההזדמנות והתיישבתי לצדה.

"אה, את אמא שלה, יצאתן לטיול, לקחת אותה לראות דברים, איפה בעלך? יצאתן ליום חופש, אני יודע. איפה בעלך?"

כל הזמן הזה שתקתי. האישה צעקה, האדם צעק, ובסוף הוא ויתר והלך. הודתי לה בשקט וחשבתי לעצמי שבכל זאת היו לו יותר אבחנות שגויות ממדויקות, וכנראה מזל שכך.

אתמול ישבתי על ספסל ברחוב ראשי יחסית וקראתי את "האמן ומרגריטה". הרבה עוברי אורח חלפו על פני. אחד מהם נעצר מולי. הוא היה קשיש, לבוש בחליפה מהודרת, ונשען על מקל. חשבתי שישאל אותי איך להגיע לרחוב הזה או ההוא, אך לא. הוא דיקלם דבר מה. התבוננתי בו וניסיתי להבין אם הוא צלול בנפשו או לא, ומדוע פנה דווקא אליי. מכיוון שקראתי ספר, או כי הייתי האדם היחיד באזור באותו רגע? לצערי לא הצלחתי להתרכז במה שאמר. באיחור שמתי לב לכך שהוא לא מלמל סתם; לדבריו היה משקל, שפה גבוהה. הוא ציטט שיר.

לבסוף שאל, "מי כתב?"

עניתי שאני לא יודעת. חבל שלא הקשבתי טוב יותר.

"ביאליק," אמר, והמשיך בדרכו.

הוא ציטט שיר. עצר מולי, ציטט שיר, בחן אם אני מכירה והמשיך ללכת באיטיות. כמה זמן לקח לי להבין שלא מדובר במשוגע. כמה דק ההבדל.

(הערב ישבתי עם גאיה בגן הדסה ושרנו כוורת, יוני רכטר ועלי מוהר, כולל קולות שניים ומעברים מוזיקליים, וזה היה ממש טוב)