לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Fire and Blood


This is meant to be found, by the right special one


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Astral Delight


"You are such a delight…" he said to me, right after raising his head from between my legs, his beard all covered with my wetness.



He started with a torturing bestial tease, tacking his teeth through my flesh, the inner part of my hips; scratching my stomach and sucking me hard, applying direct pressure to my clit, biting, and licking, absorbing my screams of pleasure and pain... Fearfully I was longing for the soft coming pleasure which the soreness only made more desired.


The soothing soft tongue was indeed more pleasant then it could have otherwise been.



At the right time, he began licking me, at the right place, the right speed and with precise appliance of pressure. It's been so pleasing, so perfect. Like a thirsty beast, he was drinking me in, all the lot of liquid which my body had produced.



My orgasm was very long. It usually is when he's eating me.



He knew not to stop. Feeling my entire body in an orgasmatic state, I could hear his moans as I came in his mouth. He kept drinking ardently, 'till I reached the climax of the orgasm. It was so intense.



He didn't stop. I started shaking, but he only sucked me harder. I couldn't take it, I was way too sensitive. I was struggling, trying to avoid his electrifying touch, but he just kept drinking me in, every little dr0p, just like I do to him.



He violated my extremely sensitive clit, held it in his mouth all while sucking it hard. I went crazy, like a beast longing for freedom I was trying to twist, but he has restrained me with his powerful arms, forcing me to take it. He was sucking my inside to the point of submission, until I felt it in every inch of my body, he sucked the essence of my life along with my river of wetness.



I then succumbed to him. Then he stopped.



Overcoming this overwhelming state, I cleaned his beard with my hand, "You are such a delight…" he said to me…


 



I thought I couldn't possibly feel any better, but that was until he thrusted his brutally hard 9 inch inside of me.



He ravished me.



It was heaven.



 


Feeling his thickness through the walls of my temple, reaching so deep, and his body- so close to mine, felt amazing beyond measure. The smell of his breath, and godly sight only made what is already perfect, more perfect than what a human could ever bear to imagine.



Every bit of my body loved him, and his loved mine.



We were united, we were one.



The act was sealed with the returning of liquids, I drank from the divine beast, fed on every dr0p of nectar that he had in him to offer, taking more than he would had given, up to the point to which he drove me to, the astrals of the heaven.



 




With satisfaction that only gods may ever have, we lay in each other's arms, loved, loving and utterly overwhelmed.


 



We could never be as happy alone, or with anyone else. We are meant for each other. We see this all the time. Every time I swim in his ocean, every time he melts in my volcano… Every time we are together and our astral world is the only thing we see, we know, that this astral world is meant for us and forever it shall remain our kingdom to rule, as two lovers, the God-King and his Goddess-Queen, together as one.

נכתב על ידי Daenerys , 9/4/2011 17:58   בקטגוריות סקס, אהבה ויחסים, אופטימי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Helpless


אני לא מאמינה שהספקתי את שלושת הדברים שרציתי לעשות הערב. אני יושבת עכשיו על הבירה שאני הכי אוהבת אחרי אימון אינטסיבי ומלא בטסטוסטרון (לא, לצערי לא מדובר על סקס, למרות שהייתי עושה הכל for a wild one right now, I'd ride him like a fucking beast), עם אינטרנט, בלאפ-טופ הפרטי שלי. יש רק דבר אחד שהיה הופך את הערב הזה למושלם יותר, לא קשה לנחש.

אוי אין כמו Franziskaner קרה ישר מהחבית.

כתבתי את זה אתמול, רציתי לפרסם את זה עכשיו, למזלי יש לי את ההזדמנות:

My psychologist is a fail. She's far from helpful.  She listens and in general supports, but she doesn't say much, and she definitely doesn't say anything I don't know. I don't think she has anything to offer, I really don't think she knows how to help. I can only keep going, and use her to perhaps help me get out in the future if things don't work out the way I plan and plan B fails as well. Because mentally, I'm pretty sure that I'm already fucked up enough to get myself out, all I have to do is tell her what I am keeping from her now, the dark side of me.

I need a psychiatrist. But a real fucked up one, to which I can comfortably tell all the real fucked up things about me. If she can't help me with the basic things, she'd never deal with the rest. I don't know if I even need such mental help, I am not sure anyone can help me, I don't see a problem with who I am, I see problems in my life, and no one can solve my problems but myself, and I am dealing with them in the best way possible. So really, I can't see any mental help being helpful.

She's just a kind person who went to study psychology so she can help others or because that was the only thing she could have had a real success at. It's such an inferior field, I've always known that. And she's just proving me right. My problems are too great for her to handle or know how to help. I tell her things, she hardly asks the right questions, I tell her and I feel I'm not telling enough, because there isn't much more I can say, and she doesn't even know what to ask, how to advise, she only gives hints of conclusions that I already know, and I know it much more elaborately and perfectly. She'd be horrified to hear what I am inside, I can't let that happen. I don't want to get kicked out of the army for mental low profile, this is last resort. She'd send me to some treatment I bet. What's the worth of psychologists anyways?

I am having a war in two frontages, at the same time. Alone, against the army and my family. Alone, with one companion who's hated in one and has no word in the other, and can actually support me only mentally, however, this really is illuminating my tunnel. He does whatever he can, and I wouldn't be able to do it without him. But he's quite the main cause of one war, I might've never be me without him, not knowingly, who knows what then I'd become. I'm afraid that much worse, keeping it all inside or letting things out in the wrong place or way would get me kill.

I was never meant for this world.

My supposed back to lean on, is but another frontage in my war. I can't call my parents to help me. Truth is, more than I need their help, they need to help me.

There's a certain point in life in which you no longer feel yearning for your parents, you don't really need them or miss them, it's always hard for the parents to accept, they don't want to let go. They don't know that I come home only for them, not for me. Here, finally I do something almost entirely for them, and I can't even say it, for again, this should only hurt them. They want me to need them, they want me to miss them. I can't help it, I wish I did, I wish I did miss them and need them, truth is, I don't. I need them to please them, I don't really need them.

It's a sad thought I think, knowing that if I weren't their daughter, they would hold no love for me at all, they despise everything that I love, and want me to be everything that I am not.

I was never the daughter they wanted, and never a person the world wants.

 

טוב, יום שבת היה מטורף, המון סקס מדהים, אבל נפרט בהזדמנות, הגיע ידידי לפאב, ומה שרציתי לכתוב נכתב, אז, עד הפעם הבאה...

 

 

Dany

נכתב על ידי Daenerys , 13/9/2010 21:45   בקטגוריות סקס, משפחה, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, צבא, אופטימי, אינטרנט, ביקורת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Stormborn


Again he has mentioned him.

 

Again he made me weep infront of him.

 

Again he began to talk of how I hurt them, the family, how they love me and that's why they won't give up on me, how you can't get everything that you want in life, how he would never burn his family like I did, doesn't matter what...

 

He said that their wound will never heal, that there is nothing time can do to help, he said it's constantly bleeding, that something's stuck inside them, always making them bleed. And I'm the only one capable of healing them. There's this one thing I have to do... For them it looks all so simple. The y don't know that in order to give them what they want I have to kill my spirit, slaughter everything I ever truly wanted.

 

He said that they may seem calm, but they always talk about it and think of it, and when I'm at his place, they always worry of me, all the time, and I ask myself- what the fuck?! Why should they worry of me when I'm with him?! What have they turned him into?! A fucking monster?! A killer?! A rapist?! What reason in the world do they have to be worried about me when I'm with him, supposing it was an option that he is lying to me, he wouldn't show it, he'd do anything to protect me to show them wrong. But I know he'd do this out of different reasons... LOVE. He fucking loves me, like they never will, yes, because he love who I am, truly, they will never accept me so it seems, he trusts me, like they never have, or never will. He hates to see me sad, never like them, trying to make me feel bad.

 

They don't know, that I hurt them because I had to, because I'd be almost as good as dead without it, but they don't seem to be happy about it. I made them sacrifice for me something which they were unwilling to give. So they won't stop calling me to heal their wound, the wound that only I have the cure for.

 

The cure is my life.

 

But it won't please them to know it.

 

I can't even show them, the emptiness, the nothingness I'd become by saving them out of their self created misery. 

 

I refuse to take the blame for their pain (but it hurts me that they believe it's my fault), they choose to get hurt by what has nothing to do with them at all, they choose to blame me for hurting the family, but there is one individual who has the right to get hurt, and some-why I believe she's careless, only enjoying the drama, the familial frontage against me, she love it, she thinks I deserve it, but do I really? I deserve her hate, but maybe she knows I don't care about her more than she cares about me, so she enjoys knowing they all support this folly, and I have to deal with this mass hatred...

 

If they somehow make me lose my love, I will never be me, never be, never really.

 

I'll be nothing but a ghost, a silhouette, my mind should be filled with emptiness and pain, and thoughts of loss, and what could have been if they didn't take him away.

 

I'd get sicker than I ever have, just to get back at them, to let them realize what small a sacrifice they had to give, in comparison to this, to my life, they'd be sorry only if they see that they killed me. The me that only he, ever let me be, the me that they never truly accepted, have never truly known, and perhaps could never truly love, not if they insist they cannot love him. They can only love me, if they love him. I believe they can, but they would never give it a chance, never open their eyes or hear my words for real.

 

If they only knew that they actually encourage me to kill myself, to heal them from a non-existing wound, form the imaginary pain that lies in their head, where the true cure is in their very own hands, but their eyes blinded, and their ears deaf, accepting nothing but what their own poison talk tells them. They don't really see me, they don't really hear me.

 

They preach me for writing. For writing!!! How can I come to them with my emotions, I've been writing ever since I could, that's what I do, that's how I manage, that's what keeping the bit of sanity in me. Am I sane, am I for real??? What is sane? If they are then I ain't, for I am the exact opposite.

 

A Stormborn to fucking Tullys.

 

They're killing me without knowing it.

 

They don't realize he is like me in all ways, love him, or hate me. They play along. Not giving him a chance, but keep telling me how they love me. It doesn't make sense. They don't understand how senseless they are. I can't let them know me, without noticing, they have grown me against myself, they taught me that I shouldn't be what I am, that's why I love my dear one, he always loved me for who I am, with him, I can really be me.

 

“King Jaehaerys once told me that madness and greatness are two sides of the same coin. Every time a new Targaryen is born, he said, the gods toss the coin in the air and the world holds its breath to see how it will land.” – Barristan the Bold


The line between greatness and madness, truly is a thin line. Sometimes it's hard to tell whether my deeds are more great or more mad.

 

 

 

At any rate, I will never take their deal, taking their deal is like turning everything I worked so hard for, all those years- to nothing at all. I didn't go through all this drama and pain for nothing, didn't jump into the fire to get nothing but scars.

I chose to do what I did, and for a reason, I chose to do what's best, what's meant to be, and I ain't sorry.

Their deal is trading my life for their good feeling, which anyways is not to stay so for long, as my spirit dies away.

They don't understand it would be much worse otherwise.

 

I've made my choice. If I look back I'm doomed.

 

They can't offer me anything at all, definitely not I've already traded.

 

Sorry.

 

I want my freedom.

 

 

Wings

 

Daenerys.

נכתב על ידי Daenerys , 6/9/2010 13:37   בקטגוריות משפחה, אהבה ויחסים, פסימי, אופטימי, ביקורת, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההתמכרות, מהרגע הראשון, ועד היום...


אני פשוט מכורה אליו. כשאני לידו, אני לא מצליחה להשאר מטר ממנו יותר מכמה דקות, כל-הזמן הצורך הזה לגעת בו, אותו צורך שהיה לי מהלילה הראשון בו נגענו, 09-07-2004, הלילה בו חטף אותי למספר שעות, כל הלחץ והפחד שאתפס, כל האדרנלין שזרם בי, כשידעתי שהדבר הכי חשוב לי בעולם בא לראות אותי, אחרי שנה של התאהבות הנפשות שלנו. איך הריח שלו נחרט בי בלילה ההוא לנצח, הריח שלו, שהביא מגן-עדן, איך היד שלי ניגשה בביישנות לירך שלו כשנהג, איך הייתי חייבת לגעת, ואני מכוסה במעיל עור הגדול שלו, כדי שלא ישימו לב שזו אני שמתחמקת כך באוטו. איך כבר אז היה כל-כך יפה.
איך בהינו אחד בשניה שעות, נצח, ולא נמאס מעיניו ולא לרגע, איך היינו מחובקים וכל-כך קרובים. ונגענו. ואיך שפתיו נגעו בשלי, וריחו המתקתק והנפלא משך אותי אליו. איך זה קרה, שפתאום לשונו חדרה לפי, תחושה שלא הרגשתי מעולם, עלתה על כל דמיון ומחשבה שהייתה לי. תהיתי איך מרגישה נשיקה, זה לא הרגיש מיוחד כשנישקתי את היד לבדי, לראות אם אני מבינה בכלל מה לעשות, פחדתי שאנשק רע, פחדתי שלא אדע מה לעשות. אבל הכל היה כל-כך שונה, כל-כך חלומי. הלשון הרכה שלו נעה ברכות בתוך פי, על הלשון הסקרנית שלי שהרגע נכנסה לעולם חדש ומופלא, חמים ומתוק, רך וקסום. ואיך מדי פעם הכניס את הלשון עמוק יותר, ואיך אהבתי את זה. ואיך שנישק כל-כך לאט עם רגש. ואיך התמכרתי לתחושה ההיא. התנשקנו כל-כך הרבה זמן. לא רציתי להפסיק. איך באותו לילה ידעתי שהגוף שלי מעולם לא ירצה אף-אחד אחר ככה, ואיך שעד היום הריח שלו משגע אותי, והטעם שלו והלשון שלו, פשוט כמו סם. איך באותו לילה חשף את שדיי שהיו אז קטנים, עגולים וקשים, עם פטמות ורודות קטנטנות, ואיך כשנישק אותן הן הזדקרו למרגש המיוחד הזה. באותו יום הרגשתי דברים שלא ידעתי שאפשר להרגיש. איך הנשיקה החמימה הייתה כל-כך מתוקה על הפטמה שלי, ואיך שנישק בכזאת עדינות את גופי, הבטן הקטנה והשטוחה שהייתה לי, והיריכיים.
אז עוד לא הייתי מגלחת את ערוותי, הייתי בת 13. היה לי שם בוש קטן ובהיר. איך שנגע בי ואיך הייתי מוכנה באותו לילה לתת את כולי, לעשות איתו אהבה. אך כשהבאתי את לשוני בין רגליו, אחרי כמה נשיקות קטנות ולא מיומנות, העלה אותי למעלה ואמר שאין לאן למהר, שנחכה עם זה כמה שנים, שהוא ילמד אותי...
לא הייתי מאוכזבת. רק הבנתי כמה מעריך אותי.
אם היינו שוכבים אז ואיכשהו אבא היה מגלה, נראה לי הכעס שחשבתי שאין יותר ממנו היה מגיע לרמות חדשות ולא הגיוניות. אהובי לא היה יוצא מזה.
איך הרגשתי כל-כך מוגנת בחיבוק שלו, כשגופו החטוב עוטף אותי, והריח שלו נשאר עלי.
לא ציחצחתי את שיניי באותו לילה, כדי שארדם עם הטעם שלו עוד בפי.
איך לא רציתי להפסיק לנשק אותו ואיזה עצוב היה לי להפרד ממנו באותו לילה. ואיך כל הלילה רק חשבתי כמה נפלא היה ואיזה זיכרון מדהים. איך עד היום הלילה ההוא נראה לי כמו חלום. טוב מדי בשביל להיות אמיתי. איך שהאבנים הקטנות באותו חוף פרטי ובודד בכינרת, שנכנסנו אליו כי הוא שיחד את השומר, אותן אבנים כואבות לא הפריעו כלל, וכל מה שמילא אותי היה הוא. ואיך הקשבנו לשיר שלנו, השיר היפה בעולם, התחושות והצלילים בשיר פשוט מדהימים כל-כך.

איך מאז ועד היום, אני חייבת לגעת בו. להריח את הצוואר שלו, את השיער שעכשיו תודה לאודין יש, את הגוף שלו, הזרועות, הבטן, ובין הרגליים, כשאני יורדת לו... הוא מעולם לא לימד אותי איך לרדת לו בסוף. אבל שנינו נסכים שאין לו ממש מה ללמד אותי עכשיו. מיומנות כבר יש בהחלט, אבל יש פה הרבה מעבר. הוא מעולם לא הרגיש כך עם מישהי אחרת. ולמזלי אני לא היחידה שהייתה קצת שובבה. אני פשוט מסופקת ברמות אחרות רק לראות אותו נהנה, ככה שההשקעה והאהבה שאני מקדישה בו היא אינסופית. אני פשוט כל-כך נהנית לעשות לו טיז, לראות אותו רוכן לאחור, או מסתכל עלי, והצלילים שהוא מפיק, הגניחות, והאנחות הקטנות, ואיך הוא נהיה כל-כך רגיש, ואיך לפעמים הוא כל הזמן שולח את היד כדי לגעת או רק רוצה שכבר אמצוץ. ואיך אני נהנית... ואז אחרי מספיק זמן של טיז לנשק ולמצוץ באהבה ותאווה, ולהרגיש כמה הוא קשה, הוא כל-כך גדול, כל-כך מושלם. אני כל-כך נרטבת רק מהאקט של לרדת לו ולראות אותו ככה.
הייתי עושה הכל בשבילו, שרק יבקש וארד לו גם לילה שלם, (כמובן אם לא אתפתה לאנוס אותו). איך שהוא גומר, "it's happening" הוא מודיע, ואיך שהגניחות אז מדהימות, ואיך שהטעם הנפלא שלו ממלא אותי, ואיך בזמן השפיכה אני מפעילה ואקום, כדי לגמוע את הכל, שואבת כל טיפה קטנה בלי לפספס, למרות שהוא רגיש ממש, ולבסוף כשאין כלום, נותנת נשיקה קטנה אחרונה או לק קטן בקצה. איך שהוא כולו רועד בגמירה, ואיך שהוא כל-פעם אומר שמעולם לא הרגיש כך עם מישהי. ואיך שהוא מסוחרר ועוד רועד. ואיך שמרגיש נימול ברגליים, או שהנימול הגיע לו עד הלסת. ולראות אותו בכל האקט, ואחרי, אוח, האם יש דבר נפלא מזה.?

איך כשהוא בתוכי, אנחנו אחד. פשוט אחד. שם הוא נועד להיות. הוא ולא אף אחד אחר. אף אחד לא גרם לי להרגיש כך, וזה לא עניין של תנוחה, זה פשוט הוא.
איך שהוא חודר מהר פנימה, איזו תחושה מדהימה, ואיך שהוא עמוק בתוכי, לראות אותו רוכב מעלי, הגוף המושלם שלו נע קדימה ואחורה, והזיעה ניגרת ממנו, איך שהמזגן לעולם לא קר מספיק, ואיזה סקסי הוא נראה כשהוא דופק אותי, איך שהוא לוחש לי באוזן, ואיך אנחנו מתנשקים בזמן הסקס. ואיך הריח שלו תמיד טוב, גם כשהוא מזיע ברמה שהוא מטפטף עלי. תמיד יש לו ריח טוב.
ורק לדמיין אותו על ברכיו על המיטה, מזיע עם שיער מבולגן ואיבר עומד, או גאד, הוא פשוט אלוהי. פשוט מושלם. אני רק רוצה לגעת בו ולנשק אותו ושייכנס אלי. פשוט הדבר הכי נכון שיש.
ואיך בדות'ראקי, אוחז מתניים שלי, שורט אותי, וחודר מהר וחזק. וכחדירה היא כל-כך מושלמת, כשגם התדירות גבוה וגם האפליטודה, אני בפאקינג גן-עדן. אין תחושה שעולה על זה. להיות איתו, כשהריח שלו שם, הזיעה שלו עלי, הלשון שלו בפי, הוא עמוק בתוכי, הזרועות שלו מסביבי. הוא פשוט שם בכל מקום, ואני הכי אני, הכי מסופקת, הכי מושלמת.
אי אפשר לתאר את התחושות האלה.

כל פעם שאני רואה אותו. אני חייבת להרגיש אותו, לנשק אותו, גם אם זה סתם לנשק לו את הזרוע השרירית, או הירך... גאד, הוא פשוט מושלם.

לכן גם לא איכפת לי אם רואים או שומעים או שהוא מספר. אני יודעת שאין שום דבר במה שאני עושה שלא מושלם. שאין שום דבר שאני מתביישת בו. שאין שום דרך שאוכל לאהוב אותו או משהו יותר. ושהוא רק מרגיש אותו דבר. ועושה אותו דבר בשבילי, אוהב כל דבר בי, ונהנה מהריחות, הטעמים והתחושות.
אין שום דבר מבזה או מלוכלך.

אני בטוחה שאם יראו אותנו עושים אהבה, איזשהו זוהר לא אנושי ייצור הילה אלוהית החוצה, שיכולה לעורר רק קנאה ותחושה מדהימה.

ולכן שנינו יודעים שזה, זה לא סקס. זה הרבה מעבר. וכל סקס עם מישהו אחר, זה נחמד ויפה, אבל זה רק סקס. אנושי, רגעי, צרכי, ולא מיוחד, לא משנה כמה מיומנות וחרמנות יש.

התשוקה, האש הזאת, קיימת רק בעולם האסטרלי שלנו.
ואף אחד לעולם לא יבין. לא משנה כמה יטענו שכן.
הוא אני, ואני הוא. אנחנו אחד.

וכמה שלא ישמעו או יראו, אף אחד לא יצליח להבין. אנחנו תופעה
מיוחדת ומדהימה

אהבה היא מילה אנושית.
מה שיש לנו... הרבה מעבר



Dany




נ.ב. -
note to self
אני חייבת להפסיק להשתמש במילה מושלם
נכתב על ידי Daenerys , 27/8/2010 20:47   בקטגוריות סקס, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



porno in a fetish party


אבא דיבר איתי, אחרי שכתבתי מכתב תגובה למכתב שהניח לי על השולחן. אחרי שחיבק אותי כמו שביקשתי. אבוי, האטימות. עקשן ואטום וכל-כך, Tully... ממש Family, Duty, Honour. כאילו לא מצליחים או לא מעוניינים ולא לרגע להכנס לנעליי. מקובע בעקשנות האטומה והמרובעת שלו.
"משהו ממש לא בסדר אצלו" אבא אמר,
 you have no fucking idea, חשבתי לעצמי
as I told you a thousand times- we are the same
 אבל עדיף שלא ידעו עד כמה.
הרצתי לעצמי בראש את כל מה שהיה אתמול, עוד מופתעת מעצמי ומהסיטואציה, אחרי כמה שוטים של בלק לייבל, יצאנו למסיבת פטיש (fetish), הראשונה שהייתי בה במקום שהוא כבר VIP. זה היה משהו מאוד מיוחד, לבוש מאוד מרשים, אווירה מאוד סקסית, וראש מאוד פתוח.
למזלי אהובי הזהיר אותי בזמן, שלא אהיה בשוק, שלא להלחץ אם גברים יבקשו ללקק לי את הנעליים. הייתי עם המגפיים הצבאיות, שבאמת לא עברו גלח"ץ הרבה יותר מדי זמן, מאובקות ומטונפות מהגועל של חיפה ותל-אביב.
אחרי כמה שוואוס של פטיש לייט, עוד קצת בירה, ריקודים ומזמוזים, שאגב כנראה בגלל השילוב של האווירה והאלכוהול, הרגשתי שם די נועזת, והריקוד היה סקסי בטירוף, והמזמוזים הגיעו לשליחת ידיים לתוך התחתונים, וליקוקים בבטן התחתונה של אהובי שהיה כבר בלי חולצה, בטענה שחם (תכלס היה חם, אבל אני לבשתי ממש מינימום - חזיה וחולצה שהייתה לא יותר מכמה חוטים שיוצרים רשת). רציתי יותר. אמרתי לו שאחכה לו איפה שהספות, שם בהתחלה היה ריק, וחשבתי כבר לעשות שם סקס, וגם אם מישהו יראה, לאף אחד לא יהיה איכפת.
כשהגעתי לשם, ישבו שם כמה אנשים, אז ישבתי במרחק גדול ככל שיכולתי מכולם, מה שהיה בדיוק באמצע, מול הכניסה, הנחתי את רגליי על השולחן הנמוך, כשלפתע רכן לעברי בחור צעיר ששאל אם אני בקטע וביקש ללקק לי את הנעליים. דאגתי להגיד לו שאני שייכת למישהו, ומצפה לו, ושהוא מוזמן לצפות אם הוא רוצה, רק כדי שלא יצפה שיצא לו משהו חוץ מהשפלה (ומופע פורנו קטן) ושבינתיים הוא מוזמן ללקק את נעליי. הוא היה מעוניין. הוא ליקק לי את הנעל בתאווה, ואני מניחה את רגלי השנייה עליו, אנשים כבר מתאספים לראות, כשאז, אני רואה את הבחור שלי, סקסי ברמות שרק יצור אלוהי כמוהו מגיע, מחייך לראות אותי, ואת העבד שרכשתי בחצי דקה שהשאיר אותי לבד. העבד, שהיה לו קולר צמוד על הגרון, חיבר לה שלשלאות עם צמיד בד, שנועד לי, כך שכל משיכה תזיז לו את הראש בלית ברירה. חיברתי אותו אלי, והוא פשוט ישב ובהה בעודי יושבת על אהובי, רוכבת עליו עם המכנס, מנשקת אותו, ואת הגוף שלו, ואז, פותחת לו את הכפתור, ויורדת לו בטירוף. Fucking Crazy. מהר מאוד היינו כמו סקונד סטייג', עם הרבה קהל, שלא העזתי לסובב את הראש ולראות בעצמי כדי לא להיות מובכת אבל האחד טרח לעדכן אותי שאין לי מושג כמה אנשים בוהים בנו. הרגשתי את המבטים ננעצים בי, ורק ידעתי שאני נהנית לעשות מה שאני רוצה איפה שאני רוצה, ולאף אחד לא איכפת. העבד קשור לידי, ומתבונן בשקט. ומסביבנו עוד אינספור, אני לא באמת יודעת כמה. האחד בהחלט נהנה, אם כי לא עמד לו כשכל האנשים תקעו בנו מבט. סקס לא יכולנו לעשות, אם כי הוריד לי את החזיה וחשף מבעד לרשת המאוד מאוד מאווררת ונטולת כל בד שהוא, זוג שדיים לבנבנים שנישק בתאווה ואהבה. מדי פעם הוא נתן לי כמה ספנקים נפלאים, והזמן עף, והאנשים לא עזבו, רק הצטרפו, ומדי פעם אדם שהוא מכיר נכנס. היו קטעים ממש מצחיקים. היה ממש lustful ומרגש, וחוויה משונה ומחוויתית וחיובית. מזל שהכרתי שם אף אחד, אחרת זה יכול היה להיות קצת יותר מביך. העבד הלך באיזשהו שלב, ביקש שאשחרר אותו, מאוחר יותר גיליתי שזה היה כי האחד משך חזק בשרשרת, וכנראה הוא לא אהב את זה, זה לא מנע ממנו לנסות להתקרב אלי אחר כך שוב ולהודות שנהנה מהמופע.
אהובי הלך למספר רגעים וכבר בחור מבוגר, גרוש, גם רצה ללקק את נעליי, כמובן שלא היה לי איכפת, הוא נתן לי את השוט שלו, ודאגתי להצליף בו מדי פעם, וכל פעם שהעיז לנסות להעלות את ראשו מעבר לקו הנעליים. חצוף. מדהים איך בסוף הערב נעליי היו מצוחצחות כמו שחודשים לא היו, ואני נדהמתי כמה הם נהנים ללקק את הטינופת של תל-אביב.
עוד כמה גברים התאכזבו לשמוע שהאחד שירדתי לו הוא בן זוגי, וגם כמה מצאו שאם כך אולי כדי לא לשתף אותי בכל מה שעבר בראשם המעוות. הייתי יכולה להיות אחלה קווין. העבד המבוגר אחר כך הציע לנו טרמפ. זה היה נראה לי ממש מפחיד ולא הייתי מסכימה, רק שאהובי הסכים והיה נחמד, וכך חסך לנו את הכסף על המונית. קיבלנו טרמפ עד הבית, הוא היה מלחיץ, ורצה להמשיך להיות העבד שלי וביקש שאם נתראה שוב, שאשפיל אותו שוב, שאל כמה דברים מביכים כמו אם אני בקטע, שתכלס אני לא, אבל למי איכפת שילקק לי את הנעליים ואני אצליף בו, לא צריך להיות בקטע של BDSM בשביל זה.
הרבה חיוכים זדוניים ומבטים שובבים נשלחו אלי, ואני רק שמחתי לנשק בכל מקום את אהבת חיי. מדהים שאפילו אז, כשהכל נעשה בתאווה, והמוניות כזאת, עדיין הכל היה נעשה בכזאת אהבה ותשוקה.
זה היה בהחלט ערב מעניין וחוויה מיוחדת במינה. הוא איבד את החולצה וכיס נלווה למכנס, שלמזלי לא הכיל את הארנקים שלנו.
אני עד עכשיו בשוק מזה שירדתי לו מול מלא אנשים חרמנים שצופים וששדי נחשפו, והוא נישק אותם מול אותם אנשים.
So fucking crazy...
שתיתי באותו הלילה בדיוק את הכמות הנכונה. הייתי בראש טוב ולמחרת הרגשתי בסדר גמור. הייתה קצת כבדות של אלכוהול, אבל לא היה בכלל האנגאובר. הגיוני שהיה עוד טעם של אלכוהול,ישנתי כולה 3 שעות. מזל שסירבתי לשתות את השוט וודקה שקיבלנו. הייתי מצטערת על זה.
מקווה שלא אתקל בעבד המבוגר, לפחות לא במקום שהוא לא מסיבת פטיש, יהיה ממש מביך אם יציע משהו מוזר כמו ללקק את נעליי במקום ציבורי, או כשאני על מדים.

אגב, עשיתי פירס בטבור. הוא יפייפה ומדרבן אותי לשמור על בטן שטוחה. הרגשתי כל-כך טוב כשאכלתי מעט ולא דחפתי לעצמי אוכל.

time of our lives

להורים יש לב חלש מדי אפילו לדמיין שלשם הבת שלהם הולכת, וזה מה שהיא עושה.

גם פה הם היו מאשימים אותו, כאילו לקח ממני את תמימותי. אבל אם זה היה תלוי בי, היינו שוכבים עוד פגישה הראשונה כשהייתי בת 13. הוא זה שעצר ואמר לי להמתין עוד כמה שנים. חבל שאני לא מעיזה להגיד להם את זה. זה ייתן מידע לא ממש חיובי והם בכל מקרה אטומים לכל מה שאגיד. אז עדיף לא להעלות את זה.




Dany
נכתב על ידי Daenerys , 20/8/2010 23:27   בקטגוריות אהבה ויחסים, סקס, אופטימי, פסימי  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחותי התלותית, ההורים ואהבת חיי


אחותי הקטנה חגגה בת מצווה החודש. אבל עדיין היא כל-כך קטנטונת. גם פיזית (היא נראית כמו בת 9 קטנה מאוד), וגם מנטאלית...זה מתבטא באוצר המילים הירוד, רמת הציור הזהה בערך לכתה א', הבנה בדברים כמו מחשב שכל הדור שלה מבין ממש טוב, והיא עוד מחפשת בגוגל עם מילות קישור ומשפטים במקום מילות מפתח, ומעתיקה לוורד עם כל הפרסומות והלינקים, עוד צריכה שיכינו לה את האוכל, חסרת אונים לחלוטין כשהיא צריכה לכתוב עבודה לבית-הספר, עברית ברמה מאוד נמוכה, חסרת אונים בחיפוש מידע, קשה לה ללמוד שפות חדשות, כגון אנגלית או הולנדית שיש לה במשפחה, ותמיד היה לה קשה... היא ממש ילדה. אני בגיל 12 הכרתי את אהבת חיי, בגיל 13 כבר הייתה לי הנשיקה הראשונה, ובגיל 12 הבנתי מה אני רוצה ללמוד, ננוטכנולוגיה רפואית, מה המטרה שלי בחיים, עוד שנים קודם הבנתי את הבל ההבלים של הכל בעצם הבנתי שאנחנו חסרי חשיבות ביקום, שאנחנו נמות בסוף. מאיזה כתה א' ידעתי שאני לא מאמינה באלוהים, או בכלל בשום דבר על-טבעי. תמיד ידעתי שהחברים הדמיוניים שהגנו עלי בלילה מסיוטים היו פרי דמיוני וידעתי שאני יצרתי אותם כדי להגן עלי. השפה שלי הייתה רהוטה ומתחכמת, ומגיל שנה שכבר ידעתי לדבר ב-3 שפות לא הפסקתי לדבר ולשאול, ובכתה א' כבר ידעתי המון על בעלי חיים, על הכוכבים, על גיאולוגיה, על אבולוציה, על כל-כך הרבה דברים. למדתי תוך יומיים לקרוא באנגלית, היו לי השקפות עולם משלי, אידיאולוגיות, ואפילו מחשבות מיניות מהגן. אז אולי אני התפתחתי מהר מאוד מנטאלית, אבל אצלה הכל מתעכב.

לאחרונה היא שאלה את אמא מה זה הפצע הזה (שליד הפטמה), ^^, הפטמות שלה מתחילות להתפתח והעיגול מסביב, עליו יש את הבלוטות הקטנטנות מתחיל להתפתח גם, וזה היה ה"פצע".
לפני 3 שנים בערך, כשהתחלתי לגלח לגמרי את ערוותי, אמא שראתה, העירה והטיפה, שאני לא צריכה להוריד את זה, ולמה וכו' וכו'. אמרתי לה שככה אני אוהבת.
לאחרונה, אמא התחילה גם. גיליתי את זה כשאחותי הקטנה שואלת איך זה שלה יש שיערות (התחילו לצמוח לה ממש כמה), ולה אין. אז אמא שלי הסבhרה לה שהיא מורידה אבל שהיא לא צריכה.

אני זוכרת איך התחלחלתי לראות את השיערות מתחילות לצמוח שם. אחת, שתיים, ואז הכל מתחיל לצמוח מהר. ובהתחלה גם לא קיצצתי, איך בגיל 13-14 כבר היה לי בוש קטן בחום בהיר מאוד.

אבא לא מוכן שיהיה לאחותי מחשב בחדר, הוא לא רוצה לחזור על הטעות שהייתה איתי. הרי כך התפתח סיפור האהבה האסורה שלי עם אהבת חיי, וכך גם החלו כל הריבים שלי עם ההורים, ושם נגמר היחס החם והקרוב והסומך שהיה לפני. כך החלה תקופת נערותי, תסבוכות הטיפשעשרה נגד ההורים.

אחותי יושבת במחשב בסלון. בזמנו כשפתחה אי-מייל, אבא הסכים רק אם הוא יודע את הסיסמא.
היא אפילו לא חושבת לפתוח אחד בסתר, פרטי שלה. זה אימייל! (היא אפילו לא יודעת איך לא לפצל את המסך של ההודעות באופן אוטומאטי! כל דואר זבל היה נפתח ברגע שסימנה אותו! נפלא לוירוסים..דרך כניסה... ראיתי את זה ומהר שיניתי. והיא לא הבינה ואחרי לחיצה אחת שאלה למה זה לא נפתח?! גאד!). בגיל שלה כבר היו לי כל-כך הרבה חשבונות אינטרנט.
לכל החברים שלה יש פייסבוק- ולה אין. נראה לי מהפחד מאבא. לי זה טוב שאין, כי ההורים שלי היו מנצלים את זה כדי להכנס לחשבון שלי... ולמצוא שם תמונות שלי עם האחד. אולי לא יזהו אותו עם שיער ארוך? או עם השם משפחה שכתב לעצמו...

הורג אותי שהיא כל-כך קטנה, כל-כך לא עצמאית.

ההורים תמיד רוצים שאשמור עליה כשהם נוסעים, עד שאני חוזרת מהצבא, הם נוסעים ואני צריכה לשמור עליה ולא לצאת, עד שסוף סוף אני יכולה לפגוש חברים... אני בגילה אהבתי את הבית ריק. כל-כך...

ואם אני לא, אז מישהו אחר. למה היא לא יכולה להסתדר לבד??

כזאת חסרת אונים.

מזל שהיא יצאה מבחינת ההורים שלי מוצלחת בדברים שאני כשלתי בהם מבחינתם. לעומתי, היא תמיד עוזרת להם, מסדרת ומנקה, ומציעה לאמא עזרה, כשאני רק מבלגנת ולא מנקה אחרי, ולא מציעה עזרה, ואם מבקשים ממני, אני בלי לשים לב עושה פרצוף או אומרת רגע רגע רגע ובסוף היא עושה הכל לבד ומתעצבנת שלא רק שאני לא מציעה עזרה, אלא גם שאני אחרי שהיא רומזת ואחרי שהיא מבקשת ומתחננת אני לא באה לעזור...

או אני מתמרמרת על זה שאני צריכה לשמור על אחותי, והם מתעצבנים שזה לא ברור לי מאליו, ושאני לא מוכנה לעשות להם טובה...

היא לעומתי, כל הזמן עם חברים, כשאני הייתי תמיד לבד בבית על המחשב, היא כל הזמן עם חברים, מאוד פופולארית, כולם אוהבים אותה, מאוד נחמדה ואהובה. ואני תמיד הייתי אאוטסיידרית, וההורים חשבו שרע לי ושאני צריכה לראות חברים. היה לי טוב. היה לי את אהובי, ואת החברים שלי. לא הייתי צריכה יותר.

מקובעות שלה לגבי האוכל קיצונית. היא אוכלת כל-כך קצת, כל-כך לאט וכל כך לא בריא. היא עם בעיות גדילה רציניות, הרופא נותן לה שייק חלבונים של 600 קלוריות לכוס, לשתות פעם ביום, היא פצפונת. והיא בררנית ברמות יותר קיצוניות ממני. אפילו דברים שהיא אוהבת היא לא תמיד אוכלת או מסיימת, ואוכלת לאט....אני צריכה לעצור את עצמי כל-הזמן, אחרת הייתי איזה 100 קילו. כל הזמן לשמור על כושר ולאכול קצת, וגם זה קשה. אני אוהבת אוכל.

מסכנה, איך אין לה מחשב בגלל כל הסיפור שלי.

איך היא לא בגלל הכלוב הזה מתחילה הכל בסתר, אני לא יודעת.

היא משקרת לפעמים. אבל סך-הכל היא ילדה טובה.
כשהיא משקרת היא עושה את זה בצורה חובבנית כל-כך... כשהיא אמורו לאכול את הסנדביצ'ים לבית-הספר, והיא לא (ולא ברור לי למה.... פשוט כי לא בא לה), אז במקום לזרוק אותם לפח, כאילו אכלה אותם, היא מחביאה אותם בארון. כבר עשרות פעמים, גם אחרי שההורים שלי גילו וצעקו עליה, כאילו, מה זה הרעיון הטיפשי הזה, להחביא את זה בארון?!


ההורים לא רוצים שתלך לחברים או שיבואו אליה לפני שעושה שיעורי בית. ופעם אחת היא באה עם חברה הבייתה, ואז אמא הגיעה מהעבודה והייתה צריכה לצאת. אמא שלי ראתה את החברה לרגע אבל נורא מיהרה. לפני שיצאה שאלה איפה היא, אך היא כבר התחבאה מאחורי הדלת של החדר של אחותי. ואחותי אמרה שהיא בכלל לא שם. אמא חשבה שאולי התבלבלה ובגלל שמיהרה לא התחילה לתחקר כהרגלה.
אבל אני ראיתי שגם התיק של החברה שלה היה פשוט מונח באמצע החדר, קשה לפספס. ניסיתי להסביר לה שקודם כל לא תשקר, אבל אם כבר, שתעשה את זה נכון (מה שלא יודעים לא הורג, ואם אף אחד לא יודע, זה לא קרה אלא אם אתה בוחר שזה יקרה ומספר על כך), אני ידעתי אבל שמרתי על שתיקתי כמו אחות טובה.

אמא שלי היא כמו חוקרת מהמוסד, בחיי. ואבא הוא ההאקר שלה. בזמנו פרץ לי למחשב וגילה הרבה דברים שלא היה צריך לגלות. הם ידעו בדיוק מה היה ביני לבין אהובי, ושזה הרבה מעבר לחברות תמימה, אבל האמצעי בעזרתו גילו את זה היה לא מוראלי בעליל, ככה שלא יכלו להוכיח לי שהם יודעים, אחרת היו מודים בפשע הזה, החדירה הנוראית הזאת לפרטיות, קריאה של מכתבים פרטיים והתכתבויות שאפילו לא נשמרו. זה כאילו הם צוטטו לי...עם כוונה תחילה.
לאחרונה בכל אופן יצאתי במזל, נפגשתי איתו כשהם יודעים שפגשתי מישהו אחר ונתתי כל-כך הרבה פרטים לא הגיוניים לגבי החזרה שלי הבייתה, ואם הייתה שואלת יותר מדי או בודקת פשוט הייתי נופלת. ואיכשהו היא לא שאלה. מוזר. היא תמיד כל-כך סקרנית ושואלת את כל השאלות האפשריות וגם הלא רלוונטיות, ולא תניח עד שלא תענה תשובה מלאה מנומקת וללא תרתי משמע, כדי שתדע בדיוק מה הכוונה ולא תוכל לברוח עם משחק מילים... היא קשה.

אני עדיין פוחדת מהם, פוחדת לספר להם עלי ועל האחד שלי, כי אני עוד זקוקה לתמיכה הכלכלית, ואזדקק לה ב-3 שנים הקרובות. אבל כל-כך כואב לי לשקר ככה כמו ילדה קטנה, להמציא בדיות כל הזמן, לתכנן הכל ולקוות שלא ייתחסו אלי כילדה קטנה, ולא יחשדו.

אני רוצה כבר שזה יהיה גלוי, מעל פני השטח, שאלך לישון אצלו בלי חשש, שנהיה זוג נורמאלי. כל כך עושה לנו טוב ביחד וכל-כך קשה בלי.



מתגעגעת להכל בו, הכל. הריח שלו, ריח הגוף שלו, ריח השיער שלו, הריח של השפתיים שלו, והריח של האשכים שלו ושל הזרע... הטעם שלו, הפה שלו, של הצוואר, של החזה שלו, החזה השרירי המדהים שלו, והבטן הקשה שלו, היריכיים, ואיך האבר שלו כמו שלא ראיתי מעולם, עסיסי שכזה, בחיי שלא ראיתי כזה לפני כן. גם כשהוא קשה ועומד איתן, הוא עסיסי, ואיך שהוא עירום על ברכיו, מזיע על המיטה, בין שינוי התנוחות כולו איתן שירי וחטוב, עם שיער כהה ושמנוני בריח מנטולי ועיניים עמוקות, עוצמתיות, של אדם חזק וחושב, ואדם אוהב, ומסופק, ונתיב של זיעה שממסגרת את פניו, והזקנקן שתמיד אהבתי, like the stallion who mounts the world, הוא פשוט מדהים. איך שהוא רוכן לאחור ועוצם את עיניו, זוג עגילי הכסף- טבעות קטנות באוזנו הימנית, הטבעות הגדולות והמעוצבות על אצבעותיו, על האצבע והקמיצה. ואיך שהוא אוחז בי, מצד אחד בחזקה, ומצד שני בצורה כל-כך עדינה ואוהבת, בו בעת ובעונה אחת, יציב אך קליל.
ואיך שהוא נוגע בי, ביד, בירך, בגב, בצוואר... איך הוא מרגיש את הרטיבות שלי, איך הוא כל-כך אוהב את הטעם שלי.
האקס המיתולוגי גרם לי לרתיעה, בגלל שלקח לו שנתיים בערך עד שלמד לאהוב את הטעם שלי, עד שלא נרתע. לקח יותר משנה עד שהסכים לרדת לי, והרבה זמן עד שזה לא היה חייב להיות מיד אחרי גילוח ומקלחת. ועד שאהב את זה כל-כך והתחנן..... אחרי הכל, רק כי ידע בליבו עם מי יש לו תחרות, ושאני לא יכולה להתפשר על כלום.
אבל אהובי פשוט אוהב את זה. כי זו אני. ואף אחד לא יכול לעשות את זה בצורה כל-כך אוהבת. ובהתחלה, בהתחלה חששתי, המיתולוגי גרם לי לחשוב שזה רע, שבנים לא אוהבים את זה וזהו. כמו שהוא לא אוהב שנוגעים לו בפטמות או בטבור. אבל זה היה רק הוא עם הקטעים המוזרים האלה.
אני כל - כך אוהבת את החזה השרירי של האחד שלי, ואיך הפטמה מתקשה בפי. ויותר אני אוהבת איך הוא יודע לנשק את החזה שלי, למצוץ בעדינות ואז לנשוך אותו קלות, ולהרגיש את הפטמה הורודה הקטנה שלי מתקשה בפיו החמים, ואיך היא אחר כך נחשפת שוב לאוויר ונשארת זקורה.

בהולנד, כל פעם שרצתי ביערות, ראיתי כמה מקומות אינטימיים יש, בכמה מקומות יכלנו לעשות אהבה בלילה, בין העיצים ותחת הכוכבים. כמה מקומות מדהימים.

ואיך אנחנו לא צריכים לסיים את המשפט, כדי שנדע מה צריך להאמר. ואיך אין לנו על מה לריב, ועל מה לא להסכים. והכעס שלי הוא רק על זה שאנחנו לא נפגשים מספיק.

ולשמוע אותו צוחק... לראות אותו מחייך. רק לדמיין את זה גורם ללב שלי לפעום חזק.
איך הוא לא יכול לדבר בטלפון כשאני יורדת לו, הוא פשוט מתחיל לצחוק ולא יכול להתרכז, זה כל-כך חמוד.

ואיך שהוא מבקר דברים, ואיך שהוא מספר דברים, ובכלל, הקול שלו, לשמוע אותו בטלפון, ולשמוע אותו לוחש לי באוזן... ואיך שבזמן הסקס, כשלוחש לי משהו ואני לא שומעת הוא צריך לחזור על זה איזה 3 פעמים חחח ^^.

ואיזה כיף זה שלא מפריע לו שאחרי הסקס, הזרע שלו והרטיבות שלי נוזלים ממני על המיטה, כאילו זה הכי טבעי בעולם, כמו שזה צריך להיות...

כשהוא בתוכי... אנחנו אחד, ואין הרגשה טובה מזו בעולם. וכשהוא גומר בי.... להרגיש אותו מתרכך בתוכי, והחמימות הזאת.

הכל כל-כך טבעי ואמיתי ואוהב. ובכל רגע בלעדיו, אני חושבת עליו, ומה הוא היה אומר, ואיך הוא היה מגיב, כמוני.... ולמה הוא לא פה איתי.

למה לא סיפרתי לו הכל. למה לא הייתי יותר בסדר. למה אני רק אנושית. למה אני לא מה שהייתי רוצה להיות. למה אני רק כמעט טובה כמוהו... הק'הל שלי, האל שלי. האהבה שלי, my sun-and-stars, my one love, my Trias...

עד כה להיום





I want that baby Dragon



Dany
נכתב על ידי Daenerys , 19/7/2010 12:09   בקטגוריות אהבה ויחסים, משפחה, ביקורת, פסימי, אופטימי  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  Daenerys

מין: נקבה

תמונה




1,772
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDaenerys אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Daenerys ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)