וכך כתבתי

הנה הפרק השני של הסיפור אלת הגורל...

אני עדיין קצת במצב רוח של שירים, אבל הבטחתי פרק ואני עומדת במילה שלי...

חוץ מזה גם היה לי רעיון, אז הנה, תהנו?

______________

כבר עברו כמה שנים מאז שג'ון נפטר.

אני לא מוצא את האישה הזו...

חברים שלי אומרים לי להתייאש אבל אני כמו אחוז דיבוק, כבר יש לי כמה פרטים עליה...

אני יודע שהיא נשארה בתוך העיר...

אני יודע שאין לה מקום לישון בו.

ושאין לה בגדים להחלפה.

היא לא דוגמנית או מפורסמת...

היא יחפה...

והיא סביר להניח גרה ברחוב, או אצל מישהו...

אנשים ראו אותה הם פשוט לא זוכרים איפה....

זה כאילו הגורל מונע ממני למצוא אותה...

אבל למה שלגורל יהיה אכפת ממני? או ממנה? או ממישהו פה?

לא ברור...

*       *          *

"היא הלכה לכיוון הזה, נערי, היא נכנסה לסמטא ההיא, הזהרתי אותה, אבל היא אמרה שהיא תסתדר, ושכולם יכולים לברוח מהמוות אם הם מנסים מספיק"

"תודה" אני לא מאמין, סוף סוף מצאתי רמזים שלה, הלכתי בסמטא בשקט, זו אחת מסמטאות הפשע הידועות ביותר בעולם, אף אחד לא נכנס לכאן אלא אם כן הוא רוצה צרות...

אפילו לא המשטרה...

ראיתי דף מתעופף באוויר, תפסתי אותו, זה נראה כמו אחד מהדפים שבספר שלה- המיועד לא ימצא את האלה.

זה הכול, רק המיועד לא ימצא את האלה, כתוב בכתב קטן, ויפה, קליגרפי...

מי זה המיועד? ואיזו אלה?

המשכתי ללכת הרחובות היו ריקים, ראיתי את הספר הגדול שלה זרוק ולידו מתעופפים דפים, חלקם לבנים וחלקם בצבע קלף כמו זה שאני החזקתי...

אספתי את כל הדפים חוץ מהדף הראשון והכנסתי לספר, על כל עמוד כזה גדול היה כתוב משהו אחד בקטן, על חלקם עוד קצת, הדף שאני החזקתי התפורר בידיים שלי..

שמעתי מישהו מדבר "תני לי את הכסף שלך"

"אין לי כסף" שמעתי קול צלול, גבוה וגאה, אבל האם הייתה שם נימת פחד?

"אם ככה את השרשרת" נזכרתי באישה מהפאב, היתה לה שרשרת כסופה, יפה, לא הספקתי לראות מה היה עליה לפני שהיא הלכה

"לא, אותה אני לא יכולה לתת"

"אם לא תתני לי את השרשרת, תמותי"

"אתה לא יכול להרוג אותי!"

"הסכין שביד שלי אומר שאני יכול..."

ואז הגעתי "תעזוב אותה"

האישה הסתכלה עליי בעיניים פעורות לרווחה, כן, זו הייתה האישה הזו בהחלט, אני חייב להציל אותה, לא רדפתי אחריה עד כאן כדי שהיא תיעלם לי...

"ומה אם לא"

"תן לי את הספר ריצ'רד, תביא לי אותו עכשיו" לא הבנתי למה אבל צייתתי, היא פתחה אותו ואמרה בתדהמה "עפו לי דפים מהספר"

"כן אבל זה בסדר הכנסתי את כולם, חוץ מאלה שהתפוררו בידיים שלי"

היא החווירה ואז אמרה "על אחד מהם היה כתוב המיועד לא ימצא את האלה נכון?"

"אממ... כן, למה?"

"אוי לא..." היא אמרה בשקט ואז הרימה את ידה מול האיש, התרכזה, מלמלה משהו, פתחה את הספר ושרבטה מהר משהו בתוכו עם האצבע שלה, האיש עם הסכין פתאום הלך, כאילו הוא לא מבחין שאנחנו שם...

"נלך" היא אמרה בקול סמכותי, היא עדין הייתה יחפה אבל השמלה לא התלכלכה בכלל...

זה מוזר....

"את יכולה לבוא לדירה שלי"

"תודה... אתה רוצה לדעת איך ידעתי שחברך ג'ון ימות באותו היום בפאב לפני כמה שנים לא?"

"כן... אבל נדבר על זה בדירה"

"כמשאלתך, ריצ'רד"

"איך את יודעת את השם שלי?" היא הסתכלה בי במבט חודר ואז אמרה "אתה רוצה לדבר על זה בדירה.... או עכשיו... תחליט."

"איך שתי השאלות קשורות?"

"איך שתי השאלות 2+2 ו-1+3 קשורות?"

"יש להן אותה תשובה."

"אתה ילד חכם..."

"זה לא ענה לי על השאלה"

"אולי לא מאוד חכם"

"מה הכוונה שלך?"

"ושלך?"

"אני לא יודע"

"אני לא עונה על שאלות בלי שיענו על כל השאלות שלי קודם"

"אבל זה לא הגיוני!"

"למה לא?"

"כי תמיד יהיו לך עוד שאלות אז יוצא שאת לא תעני על אף שאלה וכל השאר על כולן"

"ומה רע בזה?"

היא השאירה אותי בלי תשובה, התחלתי לגמגם משהו על זה שצריך להיות הוגנים ואז היא אמרה "העולם הוא לא הוגן ריצ'רד, הוא נותן לך חיים ואז הוא לוקח אותם, הוא נותן לך מים אבל אתה גם תמיד תהיה צמא, הוא נותן לך אוכל אבל תמיד משאיר אותך רעב לעוד"

"לפעמים אני שבע"

"אבל אחרי כמה שעות אתה רעב שוב, אז מה הטעם? כל מה שהעולם נותך לך הוא הנאה רגעית... זה נשמע לך הוגן?"

"לא, אבל..."

"בלי אבל..."

"בני אדם צריכים להיות הוגנים בכל זאת"

"למה שאני אהיה הוגנת והעולם לא? העולם הוא כמו ההורים של כולנו, הוא מגדל אותנו ובלעדיו לא היינו חיים- לפחות לא בדרך שבה אנחנו חיים, ותמיד אומרים שההורים הם מודל לחיקוי, העולם הוא כמו ההורה שלי ולכן הוא גם כן מודל לחיקוי..."

"אבל...."

"מה לא הגיוני במה שאמרתי?"

"כלום אבל..."

"אבל מה?"

"אבל אם זה ככה אז העולם הוא מקום נוראי לחיות בו" היא נעצרה והבנתי שהגענו לדירה שלי, היא הוציאה את המפתח הרזרבי ממתחת לשטיח ובדיוק כשעמדתי לשאול איך היא ידעה איפה הוא הבנתי שהיא לא תספר לי בכל מקרה אז לא שאלתי, נכנסנו דירה והתיישבנו, היא הסתכלה עליי בפנים רציניות ואמרה "אף פעם לא אמרתי שהעולם הוא מקום טוב לחיות בו."

___________________

מה דעתכם?

אני אהבתי...

תגיבו...