וכך כתבתי

הייי...

שלב 3...

מקווה להיות יותר טובה משלב 2, שלא יצא לי טוב...

החנויות נראו כל כך ססגוניות ויפות, אבל אם זאת, מרוחקות ממני...

כשישבתי באוטובוס, דמעות בקצה עיני, לא הצלחתי להתרכז בכלום.

בכלום, חוץ ממנו.

כבר מאז שאני בת 12 אני מאוהבת בו, היום, כשאני בת 16, הבנתי שזה לא הולך להיעלם לבד...

הלכתי אל הבית שלו, בקו האוטובוס ואמרתי לו את זה.

טעות.

בהתחלה הוא צחק, אחרי הכול, אנחנו ידידים טובים, איך זה יכול להיות?

אחרי זה הוא הפסיק לצחוק, ונראה מבוהל, ולבסוף הוא אמר לי שלוש מילים ששברו לי את הלב "זה לא הדדי".

פשוט מאוד, זה לא הדדי, הנהנתי, אמרתי תודה והלכתי, חיוך מזויף מודבק לי על הפנים בזמן שאני מתה בתוכי, רציתי למות, התפללתי למות.

לב שבור זה דבר כואב, כולם יודעים את זה, בגלל הכאב שבלב שלי, עליתי על הקו הלא נכון, אם רק הייתי שמה לב קצת יותר, העתיד שלי היה משתנה לנצח.

נסעתי באוטובוס, החנויות כל כך יפות, האנשים שצוחקים ברחוב, כל זה נראה כמו תמונה בשבילה, קרובה אבל לא נתנת להשגה.

לידי ישב מישהו שאני לא מכירה, ביום רגיל הוא היה קצת מפחיד אותי, עם ההבעה הנחושה שהייתה לו על הפנים.

בשנייה שהאוטובוס התמלא, הוא ירד, הוא שכח את המזוודה שלו, אבל לא היה לי את המצב רוח להגיד לו, אז נתתי לו לרדת...

לא יכולתי לסבול את זה יותר, העיניים שלי מלאו דמעות והתחלתי לבכות בחרישיות, לוחשת את שמו "ג'ון" עוד הפעם ועוד הפעם בין דמעה לדמעה.

ואז, סתם ככה, הכל נעשה אדום ושחור וצהוב, הכל היה מלא באש ובעשן שהקיפו אותי, הכאב שרף לי את הגוף, אבל היה נעים תוך כדי, כאילו כאב פיזי רב יכול לרפות את הלב השבור שלי.

הבנתי ישר שהיה פיצוץ, שהמזוודה התפוצצה. האיש היה מחבל.

וככה, רק בגלל שעליתי על קו האוטובוס הלא נכון, בגלל שמישהו שבר לי את הלב, סתם ככה בגלל בחירה שולית בלבד, חיי נגמרו...

חבל שמכל התפילות שהיו לי בעולם, דווקא זאת נענתה....

____________________

היי... מצטערת שהיה קצר....

אני די אהבתי, ואתם?