וכך כתבתי

היי סוף סוף פרק!

הגיע הזמן- לא חושבות?

טוב, מקווה שאני אצליח לכתוב אותו טוב, דרך אגב- עובדת עכשיו על משהו חדש בכיתה שלי, אני נורא אוהבת אותו- לתת לכם או לא?

זה עוד פרק באלת הגורל, תהנו..

ישבנו על הספה שלי, היית קצת נבוך בהתחלה אבל לא נראה כאילו זה מפריע לה....

אחרי כמה דקות אמרתי במבוכה "אז.... רוצה קפה?"

"האם זו השאלה שלך?" היא אמרה

"סליחה?" שאלתי בניסיון להבין מה היא רוצה

"הבאת אותי הנה כדי לקבל תשובות על שאלות, אבל בתמורה אני אקבל לשאול אותך שאלה על כל שאלה שאתה שואל אותי... האם זו השאלה שלך?"

"אני רק מנסה להיות מנומס..." עניתי במבוכה

"אהה... זה אחד ממשפטי נימוסים שלכם, לא הבנתי זאת... לא תודה אני לא מעוניינת בקפה..."

"אוקיי..." אמרתי, 'ממשפטי נימוס שלכם?' על מה לעזאזל היא מדברת, ולמה זה נשמע כאילו היא לא אנושית?

"תשאל." היא אמרה בקול מפקד

"טוב.. איך ידעת שג'ון ימות באותו היום?" שאלתי

"למה זה משנה לך?" היא שאלה וכיווצתי את גבותיי בניסיון להבין מה לעזאזל הכוונה של השאלה

"מה זאת אומרת למה זה משנה לי?"

"עדיין לא תורך עוד הפעם... קודם תענה לי על השאלה, אני אענה על שלך ואז תוכל לשאול..."

"אלה חוקים מוזרים..."

"אתה זה שרצה שאני אהיה הוגנת..."

"טוב... זה משנה לי בגלל שהוא היה חבר שלי"

"ולא בגלל שאתה רוצה לאתר את האחראי?" היא שאלה בחשדנות

"לא תורך עדיין..." עניתי לה בחיוך, לפתע החדר החשיך והצל שלה גרל לה להראות גבוהה ומפחידה "סליחה?"

"התכוונתי לומר ש.. לא היה אחראי זו היתה תאונת דרכים, הוא נהג שיכור.... זה היה אשמתו..." מלמלתי בשקט, איך היא עשתה את זה?

"ונניח היה אחראי, או אחראית.... מה הייתה עושה לו או לה?"

"אני מניח שהייתי מסגיר אותם למשטרה...."

"אם ככה, זה הרבה פחות נורא משחשבתי, אני מוכנה לענות על שאלתך" היא עצרה

"נו...." אמרתי בחוסר סבלנות, סף סוף, אחרי כל השנים

"איזה קוצר רוח! בכל מקרה, גרמתי לזה...."

"מה זאת אומרת?" שאלתי בכעס, גרמתי לזה? מה הכוונה בזה??

"זו השאלה שלך?" היא שאלה בשקט

"כן"

"מה אתה רוצה שאני אענה לך?"

"אני רוצה שתעני על השאלה..."

"זו התשובה הסופית שלך?" היא שאלה, ואני פשוט הנהנתי "אם ככה , זה אומר שאני זו שגרמה לו למות"

"איך?" שאלתי

"למה אתה רוצה לדעת?" היא ענתה בשאלה, כמו תמיד...

"כי אני סקרן"

"טוב, האם אני מחוייבת לענות על השאלה הזו?"

"כן" עניתי, מה הכוונה בזה?

"טוב, אבל אתה לא תאהב את התשובה..."

"פשוט תגידי כבר"

"כתבתי את זה בספר שלי"

"ומה זה משנה?"

"למה זה אכפת לך?"

"כי הוא היה חבר שלי ואני רוצה להבין למה הוא מת"

"אז למה שלא תשאל את זה?"

"אוקיי... אז למה הוא מת?"

"כי הוא היה אידיוט, סקסיטי, מפלה נשים, לא נחמד וברצינות, די הגיע לו למות..."

"מה?"

"שמעת אותי טוב מאוד"

"אז סתם ככה החלטת להרוג אותו?"

"למה אתה שואל שאלות שאתה יודע עליהן את התשובה?"

"אני לא"

"אם ככה אני אענה לך" היא נאנחה ואמרה "לא סתם ככה, אלא בגלל שהוא אידיוט, סקסיסטי..."

עצרתי אותה "את החלק הזה הבנתי, אבל זה לא סיבה להרוג בן אדם! ואיך בדיוק הספר שלך גרם לזה?"

"זה סיבה מאוד טובה להרוג בן אדם, והספר שלי גרם לזה כי הוא ספר הגורלות"

"ומה זה גורם לך להיות, אלת הגורל?"

"כן"

"אהה..." אמרתי במבוכה.

_________________________

סורי שיצא ממש קצר!

סיפור חדש- להעלות או לא?

מה דעתכם? תגיבו!