היי, פרק 3 בסיפור על נציגת הקוטב והירח...
כמו שאמרתי, פרק מזה ואז פרק מהאחר...
אני מאוד מקווה שאתם נהנים לקרוא אות כמו שאני נהנית לכתוב אותם...
טוב הנה:
_____________________________________
התחבאתי בארון של השרת, נדחקתי שם וכיסיתי את עצמי בניירות טואלט, הזמן עבר יותר לאט מבשיעור ספרות עם המורה שלי...
אוף אני שונאת את שיעורי ספרות!
כל היום המורה שלי מקשקשת, בלה בלה בלה, היא לא יודעת להקריא, יש לה טעם מזוויע בספרות ובעצם הכול אצלה לא טוב!
כל שיעור אני נרדמת, והמורה כועסת עליי מ'מש- מחצית שעברה היא נתנה לי מספיק! מספיק!
כל התעודה שלי הייתה מצוינים חוץ מזה, אני בדרך כלל תלמידה מאוד טובה, ככה פגשתי את לאן.
לאן הוא לא תלמיד טוב כל כך, והוא ביקש ממני עזרה בשיעורים כי המורה הכריחה אותו, בהתחלה נגעלתי- ללמוד איתו? לא בא בחשבון...
ובסוף החלטתי שאולי זה לא בא בחשבון אבל הוא צריך עזרה בביולוגיה אז בסדר... (ההורים שלי הכריחו אותי...)
אני זוכרת את היום שבו התחלנו להסתובב, הוא בא ללכת ואז יצאה השמש, אז הצעתי לו להישאר עוד קצת, התחלנו לדבר ולצחוק, ומאז פשוט- נעשנו ידידים ממש טובים...
זו הייתה הקלה שסוף סוף יש לי מישהו לדבר איתו- ולאן מקשיב ממש טוב...
אפילו סיפרתי לו על החלומות הנבואיים שלי שעליהם לא סיפרתי לאף אחד והוא האמין לי...
זה היה בכיתה ז... עכשיו אנחנו בכיתה י'...
עכשיו כולם יודעים על החלומות הנבואיים שלי.. מכשפה, ככה הם קוראים לי, הם חושבים שאני גורמת לחלומות להתגשם אבל אני לא!
אני רק חוזה אותם!
זה לא אשמתי!
הצצתי עוד פעם בשעון, הזמן עובר יורת מהר כשמעלים זכרונות...
לפתע הדלת נפתחה..
אוי לא..זה השרת- טוב- לעצור את הנשימה.
"מי שם?"
אוי שכחתי לכבות את האור!
הוא הזיז את גלילי נייר הטואלט ושם הוא מצא אותי, יושבת מכווצת, הוא סימן לי לקום ואז קמתי- הוא שלח אותי למרד המנהל וליווה אותי לשם...
אני בצרות.
עכשיו אני בריתוק, החדר האפור והמדכא של הריתוק, אני מוקפת בערסים מפגרים מכל צדדי וכל כך כואב לי הראש- שאפילו שיעורי בית אני לא יכולה לעשות!
יש תמונה אחת על הקיר- של זאבה, אפורה, מלכותית, גדולה...
די דומה לזאב שהיה לי בחלום השני על נציגת הקוטב והירח...
הזאבה הזו זזה או שרק נדמה לי?
נזרקתי לתוך התמונה, הכול שלג וקרח, מאוד קר כאן.
הזאבה מתמוססת מול עיניי, והופכת לאישה שיערה שחור ועיניה חומות וגדולות, הבעת פניה רצינית לגמרי.
"אממ... היי?"
"דסטני- אני נשלחתי להגיד לך, את האחת, לך חיכינו כבר כמה מאות שנים."קולה היה מלכותי ורציני- ונשמע הד שלו, כאילו אלפי אנשים חוזרים על מה שהיא אומרת מאית שנייה אחרי שהיא התחילה לדבר
"לי?"
"דסטני מהרגע שנולדת, הכוכבים צפו לך גדולות, ועכשיו כך גם הירח, גורלך קשור בגורלנו, ונשלחתי לספר לך את משימתך"
"השם שלי הוא לא דסטני.."
"דסטני הוא השם שניתן לך על ידי הכוכבים- רק מעטים מקבלים שם באמת, את צריכה להיות גאה"
"מה את מנסה לומר לי?"
"את נולדת לגדולות דסטני, כישרון חזיית העתיד שלך הוא רק אחד מהדברים שמצביעים על כך, ועכשיו, באתי להנחות אותך.
דברי עם חברך יציר הירח, שכנעי אותו להאמין לך, הוא יתנגד,אבל זו הדרך היחידה."
"למה הוא יתנגד? ואיך את יודעת את זה"
"נגע השמש נזרע בליבו"
"מי עשה את זה?" האישה הסתכלה אל האופק ולא ענתה
"שאלתי..."
"שמעתי, את לא מוכנה לתשובה עדיין"
"איך את יודעת את כל זה" במקום לענות היא הסתכלה עוד הפעם אל האופק היא נגעה בכתפי קלות ומגעה היה כמו קרח שמתפשט בכל גופי- אבל בצורה טובה, הסתכלתי לכיוון אליו הצביעה ושם, ממש באמצע שמי הליילה שהיה פה- ראיתי את זה.
"זה ה...." לא הספקתי לסיים לשאול לפני שהיא ענתה
"כן, זהו אכן- הירח"
_____________________
אני מצטערת שהיה קצר, זה כל מה שהצלחתי לכתוב...
מקווה שאהבתם...
כינוי:
writer לשעבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
