Someone like you.

אז..המחשב הישן שלי חזר סופסוף לתחייה (החלטנו לתקן אותו לאחר שהוא היה מושבת יותר מחצי שנה בערך!!) ועכשיו אני מסתכלת בתיקיות ישנות וקבצים..

נתקלתי בסיפורים שכתבתי לפני כמה שנים, רובם מהחטיבה נראלי.. כשעוד היה לי סבלנות, זמן פנוי והשראה...

אני דווקא מתגעגעת לתקופה הזאת, הכול כ"כ שקט וחסר לחץ!

מצאתי סיפור אחד קצר שכתבתי לפני שנה והוא ממש נחמד אז החלטתי לפרסם פה.. תהנו 

* אגב, את הסיפור כתבתי בכוונה בלשון זכר שכותב (עומר). היה נראה לי מגניב לנסות לראות מנ'ק מבט של גבר. תקראו ותבינו ;) ואני בטוחה שהסוף קצת יפתיע! חח.. מקווה שתצליחו להפנים את המסר מעבר ... :)

השעה הייתה 7 בערב, הייתי בחדר שלי, זפזפתי בין הערוצים בטלוויזיה בתקווה למצוא משהו מעניין לראות, כשלפתע שמעתי דפיקה בדלת.

פתחתי את הדלת ומולי עמדה מאיה, דמעות היו בעיניה.. היא התקדמה לעברי וחיבקה אותי חזק.

הבאתי לה כוס מים מהמטבח ולא שאלתי אותה דבר, ידעתי שאחרי שהיא תירגע קצת היא תוכל לספר לי מה קרה.

נכנסנו לחדר שלי, מאיה התיישבה על המיטה ואני ישבתי על הכיסא מולה "נפגשתי עכשיו עם גיא.." היא החלה לומר, "כן?" שאלתי בסקרנות.

"הוא אמר שכבר כמה זמן הוא מתלבט לגביי הקשר שלנו ו..הוא רוצה שניפרד", מאיה ניגבה את הדמעות בקצה שרוולה והוסיפה בכעס "הוא אמר לי את המשפט הכי נדוש ומטומטם שיכול להיות: זה לא בגללך, זה בגללי...אתה קולט?! הוא לא יכל להתאמץ ולמצוא אולי משפט קצת יותר מקורי מזה??".

האמת, לא הייתי ממש מופתע..בתוך תוכי ידעתי שזה מה שיקרה ושהקשר של מאיה וגיא לא יחזיק כ"כ הרבה זמן.. הצטערתי בשביל מאיה, אבל משום מה חלק קטן בי קצת שמח..וכעסתי על עצמי בגלל זה..

"אני מצטער בשבילך, מאמי.." אמרתי לה וחיבקתי אותה שוב, "כנראה שאתם לא ממש מתאימים, אני בטוח שאת תמצאי מישהו יותר טוב בשבילך.." מאיה לא אמרה דבר והיא ישבה בשקט מהורהרת.

הלכתי למחשב שלי והפעלתי מוזיקה קצבית שהיא אוהבת על ווליום גבוה, חשבתי שזה יגרום לה להרגיש יותר טוב..

מאיה אמרה "זה השיר שאני הכי אוהבת!" וחייכה חיוך קטן, "רואים שאתה מכיר אותי טוב, עומר.."

צחקתי ואמרתי לה "ברור, אני מכיר אותך אפילו יותר טוב מאמא שלך נראה לי.."

ניסיתי להסיח את דעתה, רקדתי בצורה דבילית, עשיתי לה פרצופים..אבל זה לא עזר..

"נו, מאיה, תצאי מזה כבר..אני שונא שאת ככה!" אמרתי לה וזרקתי עלייה כרית. היא צחקה, זרקה אותה עליי בחזרה ועשינו מלחמת כריות..

"או..יופי, ככה אני אוהב לראות אותך, כשאת מחייכת.." אמרתי לה והיא הביטה בי ואמרה "תודה עומר, באמת.. אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיך.. אתה היחיד שתמיד יכול לגרום לי להרגיש טוב.."

חייכתי לעברה ואמרתי צוחק "זה בסדר, גם אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיי.."

התחלתי לחשוב על זה שבאמת מאיה מספרת לי הכול, שאנחנו מכירים מעולה, ו..שגם אני מספר לה הרבה דברים, אבל לא הכול..

לפתע הרגשתי רע עם עצמי שאני לא כן איתה עד הסוף.. היא החברה הכי טובה שלי, היא סומכת עליי..ואת הדבר הכי חשוב אני לא מסוגל לספר לה..

אני מפחד מהתגובה שלה, שאולי אם היא תדע את זה היחס שלה כלפיי ישתנה..

כל הלילה בקושי הצלחתי להירדם מרוב מחשבות, ולבסוף החלטתי שהיא צריכה לדעת, אני חייב לספר לה..

יום למחרת הלכנו ביחד בבוקר לביה"ס. היה לי קשה, זה ישב לי על הלב והרגשתי שאם אני לא אספר לה את זה עכשיו אני אתפוצץ..

"מאיה תשמעי..בקשר לאתמול שדיברנו, רציתי שתדעי שאת האדם שאני הכי סומך עליו..ובגלל זה יש משהו שאת לא יודעת עליי ואני חייב לספר לך."

"אוקיי, אני שומעת.." היא אמרה.

"טוב..אז האמת שאני לא ממש יודע מאיפה להתחיל.." אמרתי.

"מההתחלה אולי?" היא צחקה, ואני הייתי רציני,

"כן, רק שזה לא ממש קל לי..אוקיי, אז זה משהו שאני כבר הרבה זמן מרגיש..שאף אחד לא יודע.." מאיה בחנה אותי במבטה ונראתה קצת מבולבלת.

"אני חושב שיש לי רגשות...למישהו, לילד מהשכבה שלנו.."

עכשיו היא נראתה ממש מופתעת, היא שתקה ולבסוף לאחר כמה רגעים אמרה: "אני לא מבינה..ממתי אתה מרגיש ככה?".

"תראי, תמיד ידעתי שאני קצת שונה.." אמרתי לה "בזמן שלכמעט לכל הבנים בשכבה היו חברות וכל הזמן שמעתי אותם מדברים על הבנות, אותי זה בכלל לא עניין.. אף פעם לא הרגשתי שאני ממש אוהב מישהי, אפילו סתם מחבב..ו..לפני כמה חודשים הכרתי מישהו שממש דומה לי בתכונות, ברגשות..הוא מבין אותי ומקשיב לי, התחברנו ממש והרגשתי שאני כבר מתחיל להתאהב בו לאט לאט, אבל הוא היסס..הוא לא היה בטוח, הוא רצה קודם לנסות לצאת עם בחורה כדי להיות בטוח שהוא נמשך רק לבנים.."

פתאום אחרי שסיפרתי את זה סוף סוף הרגשתי הקלה עצומה, כאילו מליון אבנים שישבו לי על הלב ועכשיו הם ירדו.

"מה? איך זה שאף פעם לא אמרת לי על זה כלום..? מי זה?" היא שאלה ואני ידעתי שמפה כבר אין דרך חזרה, היא יודעת כבר חצי מהאמת ועכשיו אני חייב לספר לה את החלק השני, המסובך יותר..

"מאיה, תביני..זה בכלל לא קל לי כל הסיפור הזה, אני רוצה שתבטיחי לי שלא משנה מה- אנחנו עדין נשאר תמיד החברים הכי טובים.."

"אני מבטיחה" היא חייכה ואמרה "נו..אני אחכה עוד הרבה זמן עד שתגיד לי מי זה?"

לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לה, כמעט בלי קול "זה גיא".

מאיה הביטה בי המומה, היא הסתכלה לי בעיניים מספר רגעים, אולי מנסה לבדוק אם אני באמת רציני או שאני צוחק איתה..

פתאום הבחנתי בדמעה שזלגה מעיניה, היא הפנתה את גבה אליי והתחילה לרוץ במהירות לכיוון השני..

קראתי לה לחזור, ניסיתי לרוץ אחריה אבל לא הצלחתי..

ואז רק הבנתי.

מקווה שאהבתם! אשמח אם תגיבו:) זה לא עולה כסף.. האמ