אני, וזהו.

זהו סיפור על שני אחים, שחיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות. כל חייהם עיבדו יחד  את השדות, התחלקו במכונות, ובידע עזרו אחד לשני בשעת הצורך.

עד שיום אחד הם רבו... הכול התחיל עם אי הבנה.. עד ש... המצב הפך לבלתי נסבל... החלפת מילים פוגעות ואחרי זה תקופה ארוכה של שקט....

 בוקר אחד דפק זר על דלת ביתו של האח הבכור. כשפתח, עמד שם גבר עם ארגז כלים. "אולי אתה זקוק לכמה תיקונים בחווה?" שאל הזר.

"כן", אמר בעל החווה, "אתה רואה את החווה הלבנה מעבר לנחל? שם גר אחי הצעיר, עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק, אך הוא החליט להטות את אפיק הנחל כך שיחצה בינינו גבול של ממש."

"אתה רואה את ערמת העצים ליד האסם? תבנה מהם גדר גבוהה כך שלא אראה את ביתו של אחי לעולם".

הנגר אמר: "ניראה לי שאני מבין את המצב..."

ולבנתיים נסע האח הבכור העירה. עם רדת הערב הוא חזר לביתו, הוא עצר המום לגמרי, במקום גדר בנה הנגר גשר המאחד את שתי גדות הנחל...

התקרב האח הצעיר מהבית הלבן לעבר אחיו הבכור, חיבק אותו בהתרגשות ואמר: "אתה באמת מיוחד... לבנות גשר.... אחרי כל מה שעשיתי...

האח הבכור לאט לאט מבין..

הנגר אסף את כליו. כשביקשו האחים שיישאר אמר: "הייתי מאוד רוצה להישאר, אך יש לי עוד הרבה גשרים לבנות..."

"האדם המעוניין בהצלחה, חייב ללמוד להסתכל על הכשלון
כדבר טבעי ובלתי נמנע מתהליך העלייה לפסגה"
- דר' ג'וייס בראוורס

שיהיה לילה טוב:)