כל כך הרבה דברים מתרוצצים לי בראש.

בזה אני לחלוטין מאשימה אותו.

כלומר, עד שהוא נכנס לחיי לא הייתה לי בעיה עם זה שאני לא עושה משהו משמעותי.

ועכשיו אני במין מצב כזה, שאני רק מחפשת משהו לעשות.

משהו שיסיח את דעתי מהרצון הכמעט בלתי נשלט שלי לשלוח לו הודעה.

החלטתי שאני לא מסמסת לו יותר.

כאילו, הוא לא מתנהג כאילו אני מאוד קריטית לו.

על עיקרון - אין בעיה שנגדיר שאנחנו לא ביחד.

ככה הוא מתנהג, אז למה שזו לא תהיה ההגדרה.

אבל אני יודעת שאם אני אהיה עם מישהו אחר, בקטע פיזי נטו, הוא יפגע.

הבעיה היא אצלי?

אני מתחשבת מידי?

זה כאילו מרגיש שמצד אחד אני מנסה לעשות רק את מה שטוב לכל העולם ואחותו,

אבל אז אני מרגישה אנוכית כי אני כועסת על זה שדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה.

עוד משהו שמסתכל הוא שנמאס לי לישון לבד.

אתמול בלילה יכולתי שלא לישון לבד.

לא לישון איתו, אבל כן לישון עם מישהו.

וויתרתי, בשבילו.

אולי אני טועה?

עד לפעם הבאה..