ידעתי שאפשר להיות מותשים פיזית.

זו בדיוק הסיבה שאני לא עושה ספורט.

אבל מעולם לא ידעתי שאפשר להתיש את המוח.

נורא מפחיד, להיות סטודנטית פתאום.

פתאום לומדים כי אלו החיים האמיתיים.

כבר לא לומדים היסטוריה כי איזה ח"כ אמר שחשוב.

נורא מפחיד, להרגיש טיפשה פתאום.

הרבה דברים עברתי בחיי. המון.

הייתי מגעילה, הייתי נחמדה.

הייתי אכפתית, הייתי אנוכית.

הייתי יפה, הייתי מכוערת.

אבל תמיד הייתי מהחכמים יחסית.

מהאינטלגנטים.

ואז מגיעים לשנה א' בתואר ראשון של מדעי המחשב.

ופתאום שום דבר כבר לא הגיוני.

ושום דבר לא מסתדר.

ופתאום נוחתת עליי התובנה, שאולי אני לא חכמה כמו שחשבתי.

ועם כל הדברים שעברתי בחיים - אין לי מושג איך להתמודד עם התובנה הזאת.

אבל זה בסדר, כי אחרי חודש וחצי בלימודים,

אני סוף סוף מתחילה לעמוד בקצב.

וסוף סוף אני מרגישה סבבה מבחינה חברתית.

וסוף סוף אני יוצאת עם מישהו, וזה מסתדר.

הכל מסתדר.

חוץ מהעובדה שאני לא חכמה במיוחד.

אבל אולי אני יכולה גם להיות הבן אדם הזה.

שהכל סבבה אבל הוא לא סופר אינטלגנט.

אולי זה מספיק.

עד לפעם הבאה.