יש דברים מאוד מוזרים שקורים בתקופה האחרונה.

באיזשהו קטע, מאוד מאוד מוזר, אני מוצאת את עצמי עושה דברים של אנשים בוגרים.

גרה בדירת שותפים, משלמת שכר דירה, ארנונה, חשמל ומה לא.

לומדת באוניברסיטה במטרה להקים לעצמי עתיד כלכלי מובטח.

יוצאת עם מישהו בן 27, וזה לא מוזר.

מזומנת למילואים.

אני לא כל כך מצליחה להבין איך אני, הילדונת הקטנה, צריכה להתנהג כבן אדם בוגר.

כאשר למעשה, אני באמת לא.

כן כן, בוגרת לגילי. בסדר.

כולנו בוגרות לגילנו.

ואמנם יש לי הומור של בן אדם מבוגר ואת היכולת לנהל שיחה.

אבל אני ילדה. באמת.

אני לא מצליחה להבין מה קורה מסביבי.

למה אני צריכה להחליט החלטות כל הזמן.

למה.

מי אני בכלל.