אז הייתי בטוחה שאני יוצאת מדעתי.. יש לי תקופות כאלה, האמת זה קרה לי רק פעם אחת וזו הפעם השנייה. שאני שוקלת הרבה... פתאום בלי שום הסבר צומחת לי בטן הריון.. ויש מצב זה רק בראש שלי כי זה תמיד קורה כשאני בדיכאון, ולפי פוסטים קודמים אתן בינות שבאמת הייתי בדיכאון....אני לא יודעת כ"כ להסביר אני פשוט אספר איך הרגשתי...
רוב היום אני לבד, יש לי חרא חברים שאומרים שאני אובססיבית לגביהם, אם אני מתקשרת פעם ביום ומדברת איתם שיחה של 5 דקות ומעלה. או אם בא לי להיפגש אתם אני אובססיבית ולוחצת והם ביקשו שאני אפסיק להתקשר ולנג'ס. תמיד יוצאים לנו ריבים שאיך שהו אני הופכת לאשמה, כי אני רוצה בחברתם. אנחנו חבורה של איזה 20 'חברים' שבעצם אף אחד לא יודע איך השני מרגיש. אנחנו יוצאים פעם ב 10000 שנה אולי כי למישהו יש יום הולדת... וגם אז תמיד מביאים מצלמה כי הרי חייבים להעלות לפייסבוק ולהראות לכל השכבה שיצאנו... בין כל החורה הזו לנו, כולם צבועים, אף אחד לא יודע איך אני מרגישה ומה עובר עליי... הם אפילו לא שמים לב שמשהו לא בסדר. זה אפילו לא מעניין אותם. וככה זהב גם לגבי שאר הילדים שבחבורה. בקיצור חברים - זה לא.
אז אין לי לאן לצאת... משפחה?
יש לי אמא שבאה בשעה אחת בצהריים ויוצאת לעבודה בשעה 3 בצהריים. שאם היא כבר בבית היא מנקה או מבשלת או ישנה. אבא שסתם בעבודה או מעדיף להיות עם חברים שלו. ואחות גדולה שכל היום עם החבר שלה... וכשהם בבית, הם תמיד צועקים עליי כל היום... צועקים על כמה שאני חצופה/לא עשיתי משהו טוב, משפילים, מעצבנים, מתעלמים...
גם כשהם בבית אני כבר מעדיפה להיות בחדר סגורה...
וכן.. הם צועקים מלא ודורשים כ"כ הרבה דברים וכל היום מתלוננים אני עומדת להתפוצץ זה כ"כ מרתיח וכבר הפסקתי לענות להם.. התחלתי לספוג את כל האנרגיות השליליות האלה... יש אוירה לא טובה ואני רגועה רק כשאני לבד....
פעם היו לי הרבה סיוטים על שדים כאלה.. בתקופה דומה.. גם עם אנה.. כשעליתי במשקל.. ועכשיו עליתי איזה קילו וחצי... סיוטים על בטן הריון שהייתה לי.. סיוטים שצוחקים עליי.. שאני מחביאה אוכל..
ועכשיו זה חזר.. זה התחיל
לפני יומיים כזה עמדתי מול המראה בפיג'מה... זה היה אחרי יום ממש רע ששקלתי איזה 61 כשעליתי קילו וחצי.. ונראיתי זוועה... כ"כ מכוערת.. שמנה גוצה.. מגעילה...
ואז הסתכלתי למטה.. ומה אני רואה? בטן הריון... אבל יש לי הרגשה שזה מושפע ממשהו פסיכולוגי.. כי ככל שאני יותר עצובה.. יותר לבד .. יותר בעיות עם ההורים ויות מחשבות על הדיאטה אני משמינה...
לא ידעתי מה לעשות.. זה היה כשרציתי לעבור לפנימייה ולא היה מקום ולא ידעתי איך אני אסבול את ההורים האלה... ואת האחות הזו... לא ידעתי....
כל הלילה לא ישנתי.. היו לי סיוטים.. על השקילה.. על כמה שאני אשמין... על התפריט.. איך שאני לא עומדת בו.. על השומן...
והיום.. שוב חלמתי.. על השקילה בבוקר... שנוגעים בי דברים בלילה.. שכל הזמן בוחנים אותי.. לא אנשים.. כאילו גם.. שמשהו מסתכל עליי... לא התלחתי לישון.. הייתי כ"כ מדוכאת ואבודה.. רציתי למות... בשביל מה לחיות ככה.. התחלתי לדאוג שאנה משתלטת עליי.. מה עם אני חולת נפש? מה עם אני באמת אהיה חולת נפש בסוף.. מה אם אני כבר עכשיו.. חשבתי על זה שאני רובוט.. שאני לא מרגישה כלום... ואני כ"כ טובה בלהיות רובוט שבקושי לבכות הצלחתי..
גם רבתי עם חברה.. סיפרתי לה מה אני חושבת על החבורה שלנו, ובמקום לקבל אתזה ולשאול איך אני מרגישה או לנסות לשפר את הקשר.. שוב הוציאה אותי אשמה, שהם אוהבים חברה.. ושאני לוחצת ושאני אתן להם ספייס ואז הם יתקשרו.. אני חברה שלהם מהיסודי.. והתקשרו? אולי 5 פעמים גג. קבעו ליהיפגש - אףפעם...
ואחותי המשיכה לדבר אליי כמו לזבל שלה...
בסוף בבוקר הרגשתי יותר טוב.. הכל מעורפל... עכשיו זה רשמי.. אני בדיכאון.. ממש ממש.. ואני אובססיבית לגבי המשקל.. אני חושבת על זה כל היום...
ניסיתי לקבוע עם חברים היום.. אני לא יכולה להיות יותר לבד בבית.. זה לא בריא לי.. אבל כמובן שלא יכלו.
התחננתי לאמא שלי שנצא לאן שהו המשפחה, אבל "אין לאן בחום הזה"... אבל היא אמרה שיש לי חברים מגעילים.. ושאני לא אדאג שנירשום אותי לבצפר חדש... ושנצא לחופשה בבולגריה עם המשפחה.. היא קצת עודדה אותי.. עדיין קצת מעצבן שאף אחד לא יודע שמשהו כזה עובר עליי..
לא שיגלו עם ההפרעה. אבל שלפחות יפסיקו לצעוק עליי כל היום... וחיבוק..
כמה זמן.. לא חיבקו אותי.. ואני לא מדברת עם החיבוק הצבווע של חברים שלי כשהם פוגשים אותי ואת כולם... חיבוק אמיתי.. של יהיה בסדר אני פה בשבלך...
I'm on my own....
חיבוקי לעצמי
היום אכלתי איזה 300 קלוריות.. הייתי אמורה 100.. ומחר אמורה 300 אז פשוט החלפתי... ממש אין לי כוח להליכה אבל חייבים אין מה לעשות...
נ.ב...
ירדתי מאתמול מ 61.3 או 61.7 לא זוכרת כי ירדתי מהמשקל מהר וברחתי לפני שזה חישב.. להיום 59.8...
טוב.. זהו.. ביי..
עריכה: שחכתי לספר שלפעמים טוב דיי הרבה.. יש לי כל מיני חרדות של משהו רע יקרה.. משהו רע עומד ךלקרות היום.. כל הזמן לפחד שמישהו ימות חס וחלילה שמשהו יקרה.. שמישהו יחלה באיזושהי מחלה חס ושלום...
והחברים? שילכו לעזעזל!! אני עוברת בצפר ויהיו לי חברים חדשים....
ואכלתי איזה 500 קל' היום
ולא עשיתי הליכה.. אני כ"כ גרועה אוף... אני מקווה לטוב.. נמאס לי שאמא אומרת לי מה לאכול.. שונאת כשאומרים לי מה לעשות אני שולטת בי לא הם! אף אחד לא ישלוט בי!!! רק אני!!!
חולת שליטה? לא יודעת רק על דברים שקשורים אליי... מחר אני אוכלת רק 100 קל'... אולי אני אעשה את זה יום רקות בכלל... נראה, קודם שיגיע מחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
