אני שואל את עצמי מי מהווה אויב גדול יותר לחיים, שיעמום, או בדידות, ואני מגיע למסקנה שהאחד כרוך בשני.

תנאי הכרחי לבלימת השיעמום  הוא ההתעסקות בדבר כלשהו. מושא ההתעסקות יכול להיות, משהו המעורר בנו עניין מעשיר, מאתגר, מהנה  או אף מטריד.

 העיקר שלא יווצר חור שחור שילכוד ויבלע אותנו לתוכו.

לו היינו מצויים כל העת על רצף של עשייה, הצורך באינטראקציה חברתית היה פוחת בצורה משמעותית.

במילים אחרות, קיים יחס הפוך בין רמת העשייה לבין תחושת הבדידות,

כשקו האפס הוא השיממון המוחלט בקצה האחד ותחושת הבדידות המחניקה בקצה השני.

ככל שנעסיק את עצמנו יותר, כך נרחיק מאיתנו יותר את תחושת הבדידות.