לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הצצה אל עבר עולמו של חוצן

כינוי: 

בן: 15





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שומרי הסף - התרשמות


רוצו מהר לראות את הסרט הדוקומנטרי המרתק והמטלטל "שומרי הסף" של דרור מורה. הסרט הזה הוא מסמך המתבסס על עדויות של שישה ראשי שב"כ המכים על חטא ומדברים בגילוי לב על כל הטעויות שנעשו על ידיהם ועל ידי כל ממשלות ישראל מאז 1968 אשר במו ידיהם הצמיחו תנועות כמו חמאס וחיזבאלה תוך כדי כך שגידלו וטיפחו לתפארת את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. המסמך הזה בהחלט מחלק כמה סטירות לחי מצלצלות למקבלי ההחלטות במדינת ישראל לדורותיהם. מעולם לא הייתה להם אסטרטגיה אלא רק טקטיקה. כמה אמירות בסרט הדהדו בתוכי חזק, האחת של אברהם שלום שנחשב בזמנו לקילר קשוח - "העתיד שחור, הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה", השנייה של יובל דיסקין שהתייחס לנבואת הזעם של פרופ' ישעיהו ליבוביץ - "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת בוגדים ערבים, מזה" - "אני מסכים עם כל מילה. כל מילה בסלע" אומר דיסקין. השלישית של עמי איילון החותמת את הסרט - "נצחנו הרבה קרבות אבל הפסדנו בכל המלחמות". הרביעית של אבי דיכטר - "לא מייצרים שלום בשיטות צבאיות. שלום אתה חייב לבנות על מערכת אמון, אחרי מהלכים צבאיים או בלעדיהם. כמי שמכיר את הפלסטינים היטב, אני טוען שלא צריכה להיות בעיה לייצר אתם מערכת אמיתית של יחסי אמון". החמישית של כרמי גילון שהודה בכישלונו כראש השב"כ בעקבות רצח רבין, והשישית של יעקב פרי האומר בפירוש שכל מי שעושה תפקיד שכזה רואה את הדברים מזווית שמובילה אותו בסופו של דבר להיות קצת שמאלן. לא התקשתי להסכים איתו, אני אישית הרי גיבשתי את הזהות השמאלנית שלי משנים של שירות ביחידה קרבית והתחכחות קשה וכואבת עם האוכלוסיה הפלשתינית בשטחים.
נכתב על ידי , 5/2/2013 11:35   בקטגוריות יחסים בקולנוע, צבא, הסיכסוך הישראלי פלשתיני  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסחות


 גם אם אציץ הערב חמישים פעם בתיבת הדואר הנכנס, לא אמצא שם מייל ממך הממתין להיפתח. אני הרי יודע שאת אמורה להימצא כרגע באולם קולנוע בו תצפו בהקרנה פרטית, אינטימית ובלתי רשמית של אחד הסרטים האזוטריים המוקרנים לקהל "הרחב" (או שמא לקהל האיכותי המכווץ)  במסגרת הפסטיבל. אני הוזה אותך ישובה מחויכת לצדו של יובל, לבושה בג'ינס ובחולצת טריקו ההולמת את גזרתך, אוחזת במנת פופקורן גדושה, כיאה לילדה מפונקת שאינה זונחת את הצורך שלה להיות מתוגמלת כראוי על ידי הוריה. אתם ישובים לכם אי שם במרכז האולם, משמשים כתפאורה אנושית יחידה שאולי ויש בה כדי להפיס קמעה את בדידותו של המקרין הספון בחדרו ומשקיף לעבר האולם הריק. השאלה שאני מתחבט בה כרגע היא, האם יובל מחבק אותך במהלך הסרט, או שמא עלולה פעולה זו להסיח את דעתו ולפגום בכושר הצפייה שלו.

 איני יכול שלא להיזכר בסרט הראשון שראיתי עם חגית באותו ערב שנגעתי בה בפעם הראשונה ועוד לפני שביקשתי את ידה באופן רשמי. היה זה עיבוד קולנועי למחזה "המלט" מאת שיקספיר. אני זוכר שלאורך יותר ממחצית הסרט הייתי עסוק בתכנונים אופרטיביים כיצד ובאיזה עיתוי אצמיד אותה אלי ואחבקה, ובכך אכריז בעצם על כוונותיי הרציניות כלפיה.

המחשבה על האפשרות שידי החובקת תיתפס כחצופה, תיהדף בהפגנתיות ואתבזה, הטרידה את מנוחתי והסיחה את דעתי לחלוטין ממהלך הסרט.

לקראת סיום הסרט, אזרתי אומץ ושלחתי את ידי המהוססת והמצהירה את כוונותיי הברורות לעבר כתפיה החשופות. למרות שהופתעה קלות מידי הפולשנית כשהיא מפנה אלי חצי מבט, היא שמרה על קור רוח ונותרה לפחות לכאורה מרוכזת בסרט.

 את המחיר המביך שילמתי ביציאה,  כשהתקשיתי במידה מסוימת לנהל עם חגית שיחה רצינית ומעמיקה על הסרט שרק בהיתי בו כזומבי ושהיה עבורי לא יותר מאשר תירוץ לפרוץ קדימה את מחסום הידידות ולעבור לשלב החברות.

כעת אני מעסיק את עצמי בשאלה האם גם לך יש עכשיו ולו כמה רגעים של הסחות קלות במהלך הצפייה בסרט שבהם את נזכרת בי לפתע פתאום, או שמא את עסוקה בשאלה מה אני הייתי אומר על סצנה  כזו או אחרת, או מה דעתי על רמת המשחק. ואולי גם את בסיום הסרט תגלי קושי מסוים לנהל שיחה רצינית ומעמיקה עם יובל אודות הסרט שזה עתה צפיתם בו.

נכתב על ידי , 31/8/2010 19:04   בקטגוריות רגישות חברתית, תהיות על מערכות יחסים, אהבה ויחסים, חיזורים, יחסים בקולנוע, רטרוספקציה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לquasar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על quasar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)