טעות לחשוב שהכירות מרובת שנים וחיים בזוגיות אינטימית ויציבה באמת חושפים בפנינו נכוחה את אישיות שותפנו לחיים.

אני קורא ראיון עם עמוס אלוני שאישתו מיכל חנקה למוות את שתי בנותיה, ומתקשה להאמין איך קורה שאדם משוכנע שהוא מכיר את האישה שאיתו על כל רזי אישיותה והתהגותה,  ומסתבר שבעצם הוא חי כסומא והוא מנוכר לה עד אין קץ. הוא לא היה מעז להעלות על דעתו או אפילו לחלום חלום בלהות שאישתו עלולה לבצע מעשה מחריד של רצח בנותיה. המציאות לפעמים עולה על כל דימיון.

אדם מאמין בכל מאודו שאישתו היא נופת צופים מקסימה ומתוקה ומסתבר שהיא מצליחה להסתיר  אישיות של רוצחת פסיכופאטית.

 איני יכול שלא להיזכר בסרט הראשון שראיתי עם חגית באותו ערב שנגעתי בה בפעם הראשונה ועוד לפני שביקשתי את ידה באופן רשמי. היה זה עיבוד קולנועי למחזה "המלט" מאת שיקספיר. אני זוכר שלאורך יותר ממחצית הסרט הייתי עסוק בתכנונים אופרטיביים כיצד ובאיזה עיתוי אצמיד אותה אלי ואחבקה, ובכך אכריז בעצם על כוונותיי הרציניות כלפיה.

המחשבה על האפשרות שידי החובקת תיתפס כחצופה, תיהדף בהפגנתיות ואתבזה, הטרידה את מנוחתי והסיחה את דעתי לחלוטין ממהלך הסרט.

לקראת סיום הסרט, אזרתי אומץ ושלחתי את ידי המהוססת והמצהירה את כוונותיי הברורות לעבר כתפיה החשופות. למרות שהופתעה קלות מידי הפולשנית כשהיא מפנה אלי חצי מבט, היא שמרה על קור רוח ונותרה לפחות לכאורה מרוכזת בסרט.

 את המחיר המביך שילמתי ביציאה,  כשהתקשיתי במידה מסוימת לנהל עם חגית שיחה רצינית ומעמיקה על הסרט שרק בהיתי בו כזומבי ושהיה עבורי לא יותר מאשר תירוץ לפרוץ קדימה את מחסום הידידות ולעבור לשלב החברות.

כעת אני מעסיק את עצמי בשאלה האם גם לך יש עכשיו ולו כמה רגעים של הסחות קלות במהלך הצפייה בסרט שבהם את נזכרת בי לפתע פתאום, או שמא את עסוקה בשאלה מה אני הייתי אומר על סצנה  כזו או אחרת, או מה דעתי על רמת המשחק. ואולי גם את בסיום הסרט תגלי קושי מסוים לנהל שיחה רצינית ומעמיקה עם יובל אודות הסרט שזה עתה צפיתם בו.

מאז ומתמיד הייתי איש של תהליכים יותר מאשר איש של יעדים.

 תהליכים עשויים לאתגר, לרגש ולהסעיר אותי, גם אם לא נגעתי ביעד. לא אחת אני מוצא את עצמי מרפה ומוותר ממש על קו הסיום. פסגות ושיאים אינם מרגשים אותי והם מותירים אותי מרוקן מאנרגיות פנימיות.

ביחסים עם נשים אני רואה עצמי כצייד צימחוני שנהנה מפעילות הצייד עצמה אך לא מוצא עניין פרקטי ב"חיות" הניצודות.

כמו חיה שתוקפת חיה אחרת אך לא נוגעת בטרף, אולי כי התהליך עצמו  עד קו הסיום הושלם.

נשים שלא מגלות בי עניין מיוחד מאתגרות אותי הרבה יותר מאשר כאלו שמגלות בי עניין ונמשכות ואף חושקות בי,

מכיוון שבמקרים כאלו אותה בחורה שומטת לי מתחת לידיים את תהליך משחק הכיבוש על כל האסטרטגיות והטקטיקות שהייתי בהתאם בוחר להפעיל. דומה הדבר לתשבץ שכל התשובות רשומות ליד ולא במהופך. יהיו שאולי יגידו שאני לא מגלה  עניין להיות חבר במועדון שמוכן בזרועות פתוחות לקבל אותי.

בסוף השבוע האחרון נאלצתי ללכת  למופע בגפי לאחר שמישהי הבריזה לי ברגע האחרון. 

בכניסה למופע הכרתי באקראי שתי בחורות יפות, כוסיות  ומרשימות. האחת נשואה - א.ש  והשנייה רווקה א.צ. אלוהים פיצה אותי על עוגמת הנפש ושלח לי שתיים.

ממבט ראשון הבנתי שמצאתי חן בעיניי א.צ. היא נצמדה אלי כל העת כשפניה קורנות ומחוייכות וידיים שמדי פעם נוגעות לא נוגעות בי כביכול לא בכוונה. שפת הגוף של א.צ שידרה חד משמעית משיכה מינית עזה אלי.

חייב להודות שגם אני נמשכתי מאוד ל-א.צ והיה לי כיף גדול לשהות במחיצתה במהלך הערב, אך כשהסתיים המופע הייתי צריך לקבל החלטה מהירה האם להמשיך איתה הלאה למקום אחר, לאחר שהיא הייתה נפרדת לשלום מחברתה, לשם פיתוח ההכירות בינינו, או שמא עדיף לעצור בנקודה זו ולהביט על ההכירות ככזו שהיא יפה אך מוגבלת למקום ולזמן.

לקראת סוף הערב ניגשתי לשרותים ואז כששבתי, בחרה א.ש לשאול את א.צ בנוכחותי האם היא רוצה לבוא לישון אצלה.

א.צ השתהתה מעט בתשובתה, צודדה קלות את ראשה לעברי ואמרה - חכי, בואי נראה איך יתפתח הערב.

אני מניח שמה שגרם לי לפרוש הביתה בנקודה הזו, הייתה להיטות היתר של א.צ להמשיך הלאה וכמו כן לא מצאתי כל אתגר של כיבוש. שערי העיר נפתחו בפני לרווחה ואני העדפתי לסגת.