בפעם הראשונה שפגשתי אותך, נראת כמו פרח. פרח מלבלב, בשיא פריחתו. היה לך חיוך מאושר, מתוק. חיוך שבעולמנו אפשרי למצוא רק על פניהם של תינוקות רכים. חיוך תמים, חיוך שנערים בגילנו ומבוגרים כבר שכחו שקיים.

בפעם הראשונה שנפגשנו, לא ידעתי כיצד לנהוג. הייתי לחוץ, כועס ועצבני. לא הייתי רגיל לחום כזה מאדם אחר, לא הייתי רגיל לחיבה ואהבה כזו. הרגשתי כאילו אני טובע, טובע בים של רגשות מעורבים, רגשות כואבים אשר חוויתי לפני כן ורגשות חדשים הזרים לי. אך אתה הגעת, הגעת ומשית אותי מהמים. הראת לי מהי חברות, וגילית לי דברים חדשים שלא ידעתי שקיימים בי.

כל פעם כשקראת בשמי בקולך הגבוה, וכל פעם כשקפצת עליי וחיבקת אותי. כל פעם כשגילית משהו חדש על בני האדם, וכל פעם כשלא הבנת את דרך חשיבתנו. בכל שלב של גדילתך, ההתפתחות שלך מבחינה… אנושית, הייתי שם וצפיתי בך. וכך גם אתה היית שם בשבילי, כשהפסקתי לפחד, כשהכרתי חברים חדשים, כשהרגשת הטביעה השכיחה כמעט וחלפה לה וכשפניי הכועסות הפכו נדירות.

שנינו עברנו שינויים. עברתי שינויים גדולים במהלך היכרותינו הקצרה, אך אתה לעומת זאת, עוד לא עברת את כל השינויים הדרושים כדי להבין אותנו, את האנשים החיים על הכוכב המוזר שנקרא “ארץ”.

שיחקנו יחד, התאמנו יחד, דגנו יחד. אכלנו, הכרנו יחד חברים חדשים, ועברנו הרפתקאות. בזמן הקצר שאנו חברים, אני מרגיש שאני מכיר אותך יותר מכל אחד אחר.

אך כשחזרתי באותו יום, ועמדת בגבך אליי, לא הבנתי. אני לא מחבב אותך, יוקי. אמרת בשקט, ביובש. אני שונא אותך. קולך גבר, וכך גם צליל קטן של עצבות. אני שונא אותך! צעקת אליי, צעקת אליי בטון לא מוכר, במבט לא מוכר ובמילים לא מוכרות. הבטתי בך, בשפת הגוף שלך, והכל הפך זר שוב. קראת לי לעזוב, קראת לי לעזוב ולעולם לא לשוב, וכשירית בי - בלית ברירה עשיתי זאת.

כשאכלתי עם סבתי במסעדה בערב אותו היום, היא סיפרה לי על המבט שהשתקף בעיניך בזמן שכיוונת אליה את אקדחך ביד רועדת. גופך אמר דבר אחד, אך עיניך אחר. עזרי לי, קייט. עיניך אמרו. אני מפחד. עזרי לי.

היא אמרה שבפעם הראשונה שפגשה אותך, נראת כמו פרח. פרח מלבלב, בשיא פריחתו. בעל חיוך מאושר, מתוק. חיוך שבעולמנו אפשרי למצוא רק על פניהם של תינוקות רכים, חיוך תמים, חיוך שמבוגרים כבר שכחו שקיים. חיוך המביע אמון, חיוך המביע תקווה, חיוך המביע אושר ותיאבון לדברים חדשים. חיוך חברותי, חיוך מלאכי, חיוך שלם וטהור, חיוך המראה מי שאתה - חיוך שבשבילו אני מוכן ללכת עד קצה העולם, רק כדי שימשיך להתנוסס על פניך.

אל תדאג, הארו. אני אחזור בשבילך.

אני מבטיח. 

-

פאנפיק-טסוריטאמה קצר שכתבתי די מזמן. אני בוכה כל פעם שאני קוראת את זה-

כתבתי את זה כי היו לי כל כך הרבה רגשות להארו שהייתי חייבת לפרוק איכשהו, אז פרקתי כמונולוג ארוך של יוקי.

BTW ציירתי ארקאט בטאבלט של היקארי

http://up351.siz.co.il/up1/nzhggqo3j4zq.jpg

הוא חתיכת אל-לשעבר סקסי