אני לא מבינה מה הולך פה
משהו לא בסדר
הרגשה שלא טוב,משהו מקולקל
לא טוב לי הלא לעשות כלום הזה..
זה מכניס אותי לכל מיני סרטים ואני מתחילה לחשוב על שטויות
יש רגיעה עכשיו..יש עוד איזה שבועיים עד לבגרות בתקשו' אז אני לוקחת את הזמן
פתאום הכל בורח לי בין האצבעות
אני מתחילה להיכנס לסרטים שאולי אני לא אקבל תעודת בגרות
אני כבר לא זוכרת אם נכשלתי במשהו..בטוח בהיסטוריה או בלשון,בטוח
והשיעורי נהיגה
והדחף העצום הזה כבר למצוא את ה-קשר
כ"כ נמאס לי שאני תמיד נפגעת,ואולי אני מביאה את זה על עצמי?
קראתי איזה כתבה על אנשים שמגזימים בכל דבר שהם מספרים,
זה ממש מוגדר כמחלה,סוג של בעייה פסיכולוגית
כ"כ הזדהתי עם מה שכתוב שם
בא לי להתחיל לעבוד
בא לי להעסיק את עצמי
והכי בא לי לפרוש מהתפקיד
בא לי שיעריכו אותי (בייחוד לאה)
בא לי שנזכה בפסטיאון
בא לי שזה יגמר ויתחיל הצבא
בא לי שיקדימו לי את התאריך גיוס
בא לי לדעת מה הציונים שלי בבגרויות
בא לי שנגה תחזיר לי את ה600 ש"ח שהיא חייבת לי
"תפסיקי להגיד בא לי ולצפות שזה יקרה,את כבר בת 18"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
