שנה סבבה?
בלי חיילים חטופים, בלי מנהיגים מושחתים.
בלי גזענות, בלי סמים, בלי תיוגים, בלי רעים וטובים, בלי יפי נפש, בלי כפויי טובה, בלי טיפשים וחכמים, בלי אלימות.
בלי משטים ובלי שקרים, בלי קסאמים ובלי טילים, בלי טנקים, מחבלים, מפגינים, משתמטים, הורים מכים.
בלי ילדים שסגורים במזוודות בירקון, בלי שרפות ביערות, שלי צמרמורות שמונעות מאיתנו לישון.
בלי חרוזים מיותרים.
בלי חור באוזון, בלי מפעלים, בלי רפתות, דירים, לולים או כלובים מסוגים אחרים.
בלי דיקטטורה.
בלי פוליטיקה?
בלי שקט של מוות, דם, יריות, סכינים. לחינם.
בלי לזלזל.
בלי להתעלל, בלי להתאכזר, בלי לדחות את האחר. בלי להיטפל לחלש.
עם מוזיקה טובה, עם מילים יפות. עם אהבה, שלום וכל השיט הזה.
עם בעלי חיים, טבע, נוף.
עם טיולים ארוכים לאורך החוף, אבל לא לשכוח קרם הגנה.
עם אנשים אמיתיים, משוגעים ושרוטים.
מחוץ לבועות, קופסאות ומקומות סגורים שבהם יותר קל לחיות.
עם נשמות אבודות ומסעות ארוכים, לטפס על הרים ולכבוש פסגות.
לטוס לירח עם חמצן בראש. עם שמחות ומסיבות וכל השאר.
עם טעם מר ומתוק.
עם אוכל טעים. והמון שוקולד. תמיד חשוב שוקולד.
ואם לא שוקולד, אז לכו לאכול אבוקדו אנשים משעממים שכמותם!
עם דברים מצחיקים, שמחים, מרגשים, אבל גם קצת עצובים.
עצב זה לא תמיד דבר שנכנס לדברים השליליים.
עם תקווה וכנות, הצלחה, נאמנות, אמינות.
ועוד.
ושג'ימי פייג' (וכל אלו שבעצם נישאר מהתקופה הטובה) ימשיכו לחיות לנצח.