ריקוד המכונה

היי, מה קורה? מה נשמע אצלכם?

אצלי לא משהו. מצאתי דרך מצחיקה לשבור את הרגל: בבית הספר בעטתי (בטעות) בכדור ברזל ושברתי את האגודל. השבר נפל על יום כיפור ובמקום לצאת לרחובות וליסוע באופניים, נשארתי בבית. לא נורא, לפחות

החברים שלי עשו לי "ניחום אבלים" ובאו לבקר אותי.

חופשת סוכות עברה והשבר עדיין לא התאחה, אבל ראיתי סרט מעניין מאוד בשם "חומות של תקווה"

אז יאללה,קבלו את הביקורת:

כמה פעמים בזמן האחרון ראיתם סרט שבאמת השפיע עליכם? שחשבתם עליו הרבה לאחר מכן? ששינה לכם את דרך החשיבה על החיים?                                                              

אני מניח שלא הרבה.                                                                                      
                                                                               
"חומות של תקווה" (showshank redemption) הוא סרט כזה. הסרט, שבו

משתתפים השחקנים המעולים טים רובינס ומורגן פרימן, מספר את סיפורו של אנדי דופריין, בנקאי מצליח בשנות השלושים לחיו, שמואשם ברצח אשתו ומאהבה על לא עוול בכפו. הוא נשלח לכלא שושנק לשני מאסרי-עולם עוקבים.

הוא מתיידד עם אסיר שחור המכונה רד. רד מפורסם בכלא בשל יכולתו להשיג חפצים מבחוץ,ואנדי מבקש ממנו להשיג עבורו פטיש גיאולוגים (פטיש קטן מאוד). כשרד רואה כמה קטן הפטיש הוא חושב כי חפירת מערה עם פטיש כה קטן תימשך 600 שנה.אנדי מוצא עצמו קורבן לאלימות מצד קבוצת אסירים המכונה "האחיות".

לאט לאט אנדי הופך להיות מנהל הכספים של הסוהרים ושל מנהל הכלא, וכך נודע לו על הלבנות הכספים הרבות של המנהל. כשאסיר חדש שנכלא בבתי כלא רבים אחרים, מגיע לשושנק, מתגלה הסיפור האמיתי מאחורי הרצח שבו הואשם אנדי. והשאר אני לא רוצה לגלות כדי לא להרוס לכם את הצפייה בסרט.

פרנק דרבונט מגיש לנו סרט מהוקצע,שנון,ולא קלישיאתי. את עיקר המעמסה סוחבים טים רובינס ומורגן פרימן, במשחק נהדר ומרגש מאוד.

בסרט מתייחסים לכך שאנשים שחיים כל חייהם בכלא, מתקשים לצאת ולחיות בעולם האמיתי, ואת זאת ממחיש הקטע על ברוקס, זקן שמשוחרר מהכלא ומחליט להתאבד.

חומות של תקווה, הוא סרט על כוח רצון, על אומץ, אבל בעיקר על תקווה. התקווה לחופש, שאסירים רבים מאבדים כאשר הם מתרגלים לשגרת החיים בכלא. בכלא, הדברים שבהתחלה נראים נוראיים, כמו האלימות והתנאים הגרועים, בסוף האסירים מתרגלים אליהם ואפילו לא מצליחים להסתדר בלעדיהם.

אנדי דופריין הוא אדם חכם.  הוא מצליח בסרט להכניס שמחה לבית הכלא האפרורי ולשכנע את רד לא להתאבד כמו ברוס. ואנדי הוא גם אמיץ במהלך הבריחה הוא זוחל בתוך ביוב, בלי שהוא יודע אם יש או אין יציאה.

מורגן פרימן, שמספר את הסיפור מנקודת המבט של רד, מספר את הסיפור בחום ובעניין.

זהו סרט, שהוא בעצם משל. אנדי בעזרת פטיש קטנטן הצליח לחפור מערה גדולה. בעצם - כך זה גם בחיים - תעבוד במרץ ובסבלנות, ולא תוותר - ותוכל להצליח בכל מה שתרצה.

אז זאת היתה הביקורת על הסרט, שאני ממליץ לכם בחום לראות.

ועכשיו נעבור ל... דמות הפוסט!!!

והפעם:         דדפול!!!!!  דמות הפסיכופט (או כך לפחות חושבים שאר הדמויות) של חברת מארבל, שבזמן האחרון מצליח מאוד.

מארבל הביאה הצצה לאירוע הגדול הבא שלה: "civil war" , שדמות הקומיקס של הרקולס תופיעה שם.

עד שהחוברת הראשונה תצא, קבלו הצצה -

 ויש עוד תמונות כאן

אז זהו להפעם, ונתראה בפוסט הבא!